אוניברסיטת ת"א

בית הספר לחינוך

ע"ש חיים וג'ואן קונסטנטינר

 

החוג לתכנון לימודים והוראה

 

 

 

 

תפיסת הזהות בקרב חברי

הקהילה המשיחית יפו ת"א

 

 

 

 

עבודת לקראת התואר "מוסמך למדעי הרוח" (MA)

במגמה שיטות מחקר מדידה והערכה

 

 

 

 

 

על ידי

ירון מזרחי

 

 

 

העבודה בוצעה בהנחייתו של

ד"ר אבנר בן עמוס

 

לפרטים נוספים:

טל 6827146 03

www.geocities.com/kmytel

 

אוקטובר 2005

תקציר

מטרת המחקר המוצג בעבודה הייתה לפרט את הקווים לזהות האישית והקבוצתית של חברי הקהילה המשיחית יפו ת"א, וכמו כן את הדרכים בהן נוקטת הקהילה על מנת לעצב זהות ייחודית זו. נתוני המחקר נלקחו מתצפיות משתתפות שנערכו בפעילויות השונות של הקהילה המשיחית במשך עשר השנים האחרונות, כאשר ההתמקדות היא במצב הנוכחי של הקהילה. בנוסף לתצפיות המשתתפות נעשה שימוש בספרות משיחית ונערכו ראיונות עם חברי הקהילה.

הממצאים העיקריים מצביעים על כך שקיימת הגדרה ברורה לתפיסת הזהות של חברי הקהילה המשיחית יפו ת"א. חברי הקהילה רואים עצמם שייכים לקבוצה העולמית של המאמינים בספר התנ"ך והברית החדשה. על פי תפיסתם, רק אלו השייכים לקבוצה זו יזכו לחיי נצח בגן עדן עם אלוהים. הקהילה המשיחית יפו ת"א נוקטת בדרכים שונות על מנת לעצב את תפיסת הזהות בקרב חבריה, ובהן: שימוש בטקסים וסמלים, הישענות על סיפורים מהעבר, פעילויות חברתיות והגדרת אורח החיים.

יש לציין שנמצא מתח מסוים בין הזהות המשיחית של חברי הקהילה לבין הזהות היהודית שלהם.

תוכן העניינים

                                                                                                  עמוד

הקדמה........................................................................................................... 4

ניתוח ספרות משנית.......................................................................................... 5

רב תרבותיות................................................................................................... 7

תפיסת הזהות בקבוצות קטנות............................................................................. 10

טענות המחקר.................................................................................................. 13

מתודולוגיה...................................................................................................... 14

רקע היסטורי חברתי......................................................................................... 17

היסטוריה כללית של המשיחיים........................................................................... 17

היסטוריה של קהילת האחים............................................................................... 20

היסטוריה של הקהילה המשיחית יפו ת"א.............................................................. 21

תאור הסביבה.................................................................................................. 24

מיקום בית הקהילה........................................................................................... 24

בית הקהילה.................................................................................................... 25

עיקרי האמונה.................................................................................................. 27

אסיפות וכנסים................................................................................................. 33

חגים............................................................................................................... 45

טקסים............................................................................................................ 49

חברות בקהילה................................................................................................. 54

תפיסת הזהות בספרות המשיחית.......................................................................... 57

תפיסת הזהות בראיונות עם חברי הקהילה.............................................................. 59

דיון בממצאים................................................................................................... 61

רשימת מקורות ............................................................................................... 65

נספחים .......................................................................................................... 69

 

הקדמה

בשנות העשרים של המאה העשרים עלה לארץ ישראל יהודי צעיר מאוקראינה בשם שלמה אוסטרובסקי, אשר גדל במשפחה מסורתית אך כבר בהיותו נער קרא את הברית החדשה והאמין שישוע מנצרת הוא משיח ישראל. אותו הנער הקים באמצע שנות השלושים את הקהילה המשיחית יפו ת"א ביחד עם אשתו שרה. קהילה זו הייתה אחת הקהילות המשיחיות הראשונות בארץ ובעולם אשר האסיפות בה התקיימו בשפה העברית. קהילה זו קיימת גם כיום וממשיכה באותה הדרך שהחל שלמה אוסטרובסקי לפני קום מדינת ישראל. למרות שהקהילה המשיחית יפו ת"א נמנית על זרם עולמי במשיחיות (Christianity) הנקרא: open brethren assemblies, ניתן למצוא עדויות בחיי הקהילה לזיקה לתרבות הישראלית-יהודית, הן מבחינת השפה המדוברת והן מבחינת הפעילויות השונות. שילוב מיוחד זה הוביל לתפיסת זהות ייחודית בקרב חברי הקהילה המשיחית יפו ת"א.

אף על פי שבעבר נערכו מחקרים לגבי קבוצות דתיות קטנות, לא נערך מחקר כלשהו בעבר לגבי הקהילה המשיחית יפו ת"א או לגבי קהילה משיחית הדומה לקהילה המשיחית יפו ת"א. יש לציין שעבודת מחקר זו נכתבה על ידי חוקר שהוא חבר בקהילה המשיחית יפו ת"א ולוקח חלק פעיל בחיי הקהילה. היתרונות והחסרונות בכך מפורטים בפרק המתודולוגי.  

מטרת עבודת מחקר זו היא לשרטט את הקווים לתפיסת הזהות בקרב חברי הקהילה המשיחית יפו ת"א ואת הדרכים באמצעותן תפיסת הזהות מעוצבת. העבודה כוללת תיאור עיקרי האמונה, האסיפות, הכנסים, החגים, הטקסים וחיי החברה של חברי הקהילה המשיחית יפו ת"א. תיאור וניתוח הנתונים נעשה בעקבות תצפיות משתתפות, קריאת ספרות משיחית וראיונות. נוסף על כך, ניתוח תפיסת הזהות של חברי הקהילה המשיחית נעשה בהקשר החברה הישראלית, היות שעל מנת להבין ולנתח את תפיסת הזהות בקרב חברי הקהילה המשיחית יפו ת"א יש להבין אותה כחלק מן החברה הישראלית שבה הם חיים. חלק חשוב מתפיסת הזהות של חברי הקהילה המשיחית נובע מההיסטוריה של הקהילה ולכן חלק מהעבודה יוקדש לתיאור השלבים השונים בהתפתחות הקהילה המשיחית יפו ת"א. בתחילת העבודה אציג רקע תיאורטי בנוגע לרב תרבותיות בישראל ולתפיסת הזהות של קבוצות קטנות, מאפייניה ודרכי התגבשותה.

ניתוח ספרות משנית

בספרות המחקרית לא ניתן למצוא חומר רב, או כמעט וכלל לא, לגבי קבוצות הזהות בעיקרי אמונתן, פעילותן ומאפייניהן לקבוצת הקהילה משיחית ביפו. בשנות השמונים נערך מחקר אנתרופולוגי לגבי קבוצה של יהודים משיחיים בארצות הברית (Lipson, 1980). קבוצה זו נקראת באנגלית: Jews for Jesus והיא די דומה לקהילה המשיחית ביפו, למרות שלא באופן מלא. במחקר זה החוקר הצטרף לקבוצה של "יהודים למען ישוע" (תרגום לעברית של: Jews For Jesus) ועקב אחר פעילותם למשך שנה ויותר על מנת לחשוף את היסודות הסינקרטים בחיי ארגון. על אף היות "יהודים למען ישוע" ארגון משיחי ולא קהילה משיחית, כלומר חברי הארגון הם גם חברים בקהילות משיחיות שונות אך הם גם לוקחים חלק בפעילויות הארגון, ניתן למצוא בו את אותם הקווים לתפיסת הזהות כבקהילה משיחית. החוקר מצא בחיי הארגון מערכות אמונה יהודיות ונוצריות גם יחד, אשר הובילו לזהות אתנית ייחודית. חברי הארגון היו יהודים אשר האמינו שישוע הוא המשיח והמושיע שלהם אך בכל זאת לא ויתרו על זהותם כיהודים. יהודים אלה מזהים את עצמם עם המאמינים המשיחיים הראשונים מלפני כאלפיים שנה, אשר היו גם כן יהודים אך האמינו שהמשיח הוא ישוע. את המרכיב היהודי בזהותם של חברי הארגון ניתן היה לראות בשימוש בביטויים ביידיש, בהומור יהודי, בריקודי עם ישראליים, בטקסים יהודיים, בחגיגת החגים היהודיים, בהדלקת נרות בערב שבת ובמאכלים יהודיים כשרים. החוקר מצא שבארגון "יהודים למען ישוע" ניתנו משמעויות חדשות ליסודות תרבותיים ישנים, הטקסים/מנהגים הם יהודיים אך עם משמעות מחודשת הלקוחה מהמשיחיות.

מחקר אחר נעשה לגבי קהילת מאמינים בתנ"ך ובברית החדשה באוסטרליה (Tonts, 2001)  הנקראת באנגלית: .closed/exclusive brethren assembly מדובר בקהילה משיחית שחבריה אינם יהודים אך הם משתייכים לאותו הזרם במשיחיות הנקרא: brethren assemblies. התיאולוגיה ואופן קיום האסיפות בקהילה זו די זהים לתיאולוגיה ולאסיפות הקהילה המשיחית יפו ת"א, אך ישנם מספר הבדלים בעיקר בנוגע ליחס כלפי חברי הקהילה וכלפי מאמינים משיחיים מקהילות משיחיות השייכות לזרמים אחרים במשיחיות. החוקר מצא שקבוצה זו עזבה את מקום מגוריה בעיר הגדולה ועברה לכפר קטן על מנת לשמור על חברי הקהילה מההשפעות של העיר הגדולה. בכפר חברי הקהילה הקימו עסקים משלהם ובעיקר העסיקו חברים אחרים מהקהילה. חברי הקהילה הקפידו על לבוש צנוע, בעיקר בקרב הנשים אשר לבשו חצאית, הימנעות משימוש בטלוויזיה או מחשב ואף אסרו על לימודים באוניברסיטאות. החוקר מצא שחברי הקהילה מאמינים שהם נבחרו להיות שונים מהעולם הרע הזה ולכן עליהם להיבדל מהרוע ומחוסר המוסריות הקיימת בעולם הרחב. על ידי ההתנתקות מהחברה החילונית, כלי התקשורת וההשכלה הגבוהה מנסים חברי הקבוצה לשמור על זהותם המשיחית וכל חבר בקהילה אשר מסרב לקבל את הדרכת מנהיגי הקהילה מנודה מחיי הקהילה ואסור לשאר חברי הקהילה להיות בקשר כל שהוא עמו.   

 

רב תרבותיות

תרבות המייחדת קבוצה מסוימת כוללת כמה היבטים חשובים של החיים: היא מגדירה את פעילותיהם של חברי הקבוצה, קובעת תעסוקות ומגדירה מערכות יחסים חשובות כגון נישואין. תרבות הקבוצה משפיעה על כל תחומי העשייה של אנשיה: בישול, סגנון ארכיטקטוני, שפה משותפת, המסורת הספרותית והאומנותית, מוסיקה, מנהגים, לבוש, חגיגות וטקסים. התרבות משפיעה על הטעם של חבריה, מעצבת את אפשרויות הבחירה העומדות לפניהם וקובעת מה עליהם להחשיב כמשמעותי בחייהם ובחיי הזולת (מרגלית והלברטל, 1998). מרגלית והלברטל טוענים במאמרם שלכל אדם יש זכות לתרבות משלו ושעל המדינה לכבד את תרבותו ולאפשר לו לקיים אותה, אפילו אם תרבות זו אינה מכבדת את תרבות הרוב במדינה. מצב זה שבו כמה תרבויות יכולות לחיות זו לצד זו באותה החברה נקרא: רב תרבותיות.

רב התרבותיות היא תוצאה של ביטוי הזכות לתרבות ספציפית באופן מיוחד וכן "נוגדן" לגלובליזציה (יהושוע, 2001). אחת הסיבות, לטענת א.ב. יהושוע, להעדפת הרב תרבותיות היא ההכרה שנתנה המאה שעברה, שאין זכות מוסרית להבדיל בין תרבות נמוכה ותרבות גבוהה. דירוג התרבויות היה שכיח במאה שעברה אך דווקא התרבויות שנחשבו לתרבויות הגבוהות ביותר, כגון הגרמנית, היו גם הרצחניות ביותר. א.ב. יהושוע מחלק את הרב תרבותיות לשניים: רב תרבותיות ראשונית ורב תרבותיות משנית. רב תרבותיות הנה ראשונית כאשר מדובר בקבוצה לאומית טריטוריאלית הקשורה לזיכרון מסוים ולעתים גם לשפה מסוימת, כגון הסקוטים או הבאסקים. רב התרבותיות הנה משנית כאשר הקבוצה משמרת את זיכרונות העבר לגבי תרבות מוצאה על אף שחברי הקבוצה אינם חיים על פי תרבות זו יותר. דוגמה לרב תרבותיות משנית היא הרב תרבותיות האמריקאית או הקנדית, כאשר האנשים מביאים יחד עמם מעברם זיכרון של מקום ושפה שהם כמעט ולא נזקקים להם, אך זיכרון זה חשוב להם והם מטפחים אותו למען זהותם.

תמיר מחלקת את רב התרבותיות לשני סוגים (תמיר, 1998):

1. רב תרבותיות דקה: מדובר על מספר תרבויות ליברליות החיות זו לצד זו והשותפות לאותם ערכי היסוד ולכן הן יכולות להגיע להסכמה. דוגמה לכך הוא הויכוח בין הקנדים דוברי האנגלית לקנדים, תושבי קויבק, הדוברים צרפתית. מדובר בשתי קהילות השותפות לאותם ערכים ליברלים דמוקרטיים, אשר על אף הויכוח החריף ביניהן הן יכולות להגיע לידיי הסכמה עקב חפיפה בתפיסת עולמם.
2. רב תרבותיות עבה: מתאפיינת באי יכולת להגיע לידיי הסכמה על אודות ערכי החינוך הבסיסיים ועל עקרונות היסוד של המערכת הפוליטית. מצב זה מתרחש כאשר מדובר בתרבויות לא ליברליות או תרבויות שאינן מסוגלות לבוא לידיי ביטוי בתחום הפרט בלבד. דוגמה לכך היא המוסלמים החיים בצרפת אשר נאסר על ילדיהם לבוא עם סממן דתי כלשהו לבתי הספר. המוסלמים לא יכלו להסכים לדרישה כזו היות שהדת המוסלמית, כמו היהודית, אינה יכולה להיות מוגבלת לתחום הפרט.

מדינת ישראל היא מדינת מהגרים-מתיישבים אשר נוצרה משכבות של גלי הגירה מארצות שונות (קימרלינג, 2004). כאשר אנו פונים למצב בישראל אנו רואים שבכל מקום בישראל נוכל לפגוש בריבוי התרבויות (חסון, 2002), היות שהחברה הישראלית מורכבת מזהויות רבות הנבדלות זו מזו מבחינת הלאומיות, רמת הדתיות/החילוניות, ארץ המוצא, המגדר, השרות הצבאי/הפטור משרות ומבחינת הותק בארץ (הראבן, 1999. לאור ומן 1999). אין זה פשוט כלל לפרט את כל התרבותיות והזהויות של הקבוצות השונות בישראל, היות שכל קבוצה הנראית אחידה, גם היא מפוצלת לתת קבוצות. אם ניקח לדוגמה את הדתיים, נראה שלא נוכל לדבר על קבוצת הדתיים כעל קבוצה תרבותית אחת היות שיש דתיים ספרדיים ואשכנזים, חרדים, חובשי כיפה סרוגה ומסורתיים, ותיקים בארץ ועולים חדשים. אך לא די בכך, גם כל תת קבוצה בקבוצת הדתיים מפוצלת וקיימים הבדלים בין התרבויות בתוך כל תת קבוצה. למשל קבוצת הדתיים הספרדית מחולקת לדתיים יוצאי תימן, מרוקו, עיראק, סוריה וכו'. ללא ספק ישראל היא ארץ שיש בה תרבויות רבות ומגוונות, אך האם ישראל היא ארץ שמתקיימת בה תרבות-על רב תרבותית? כלומר, האם הקבוצות התרבותיות השונות החיות בישראל מצליחות להגיע לידיי הסכמה או שהדבר לא ניתן להשגה?.    

על פי קימרלינג, כל עוד ישראל מוגדרת כמדינה יהודית ולא דמוקרטיה ליברלית, לא תוכל להתגבש אידיאולוגיה ותרבות על רב תרבותית. אחד התנאים ההכרחיים לקיומה של אידיאולוגיה ותרבות על רב תרבותיים, היא קיומה של דמוקרטיה ליברלית, אך בישראל לא יכול להתקיים תנאי זה מבחינה קונספטואלית, היות שהמדינה מוגדרת כמדינה יהודית. כל עוד שמדינת ישראל אינה מוגדרת כמדינת כל אזרחיה (כולל ערביי ישראל ואלו אשר אינם רואים עצמם כשייכים לדת היהודית), רב התרבותיות בישראל תהיה רב תרבותיות עבה. עקב כך, מדינת ישראל מתפתחת לכיוון של מלחמת תרבויות ולא לקראת רב תרבותיות היות והמצב התרבותי בישראל הולך ונעשה מורכב ומסובך יותר ויותר (קימרלינג, 1998). הקבוצות הדתיות הציוניות מקשות את כינונה של דמוקרטיה רב תרבותית יציבה (יונה, 1998). לעומת זאת יש אלו הצופים כי בשנת 2030 מדינת ישראל תהיה חברה רב תרבותית היות והכוח הדתי ייחלש וקבוצות שונות ימצאו להן תחליפים שונים לשירותי הרבנות (עזרן ואלאור, 2002).

היות שמדינת ישראל מוגדרת כמדינה יהודית או מדינת היהודים (להב, 1998), ראוי לציין את זיקת אזרחי המדינה ליהדות. סקר שנערך (קימרלינג, 2004) בקרב תושביה היהודים של ישראל מצא כי 7%-8% מהאוכלוסייה מגדירים עצמם כחרדים, 11% כדתיים, 26% כמסורתיים, 23% כחילוניים שומרי מסורת, 30% כחילוניים וכ-4%  כאנטי דתיים. יש לציין שגם יהודים תושבי ישראל המגדירים את עצמם כחילוניים או אנטי דתיים, שומרים חלק מהמצוות היהודיות, כגון חגיגת ליל הסדר. תבורי רואה בזהות המשותפת הזאת גורם מאחד בחברה הישראלית אך בו זמנית גם גורם מפריד (תבורי, 1999). המצב הנוכחי בישראל הוא שהישראלים הליברלים חושפים את ילדיהם בבית הספר ובאמצעי התקשורת לשאר התרבויות הלא ליברליות, בעוד שחברי הקבוצה הלא ליברלית אינם חושפים את ילדיהם לתרבויות האחרות, בין שהן ליברליות או לא, מחשש שילדיהם יימשכו לתרבויות האחרות וערך תרבותם ירד בעיניהם. בניסיון להגיע להסכם בין תרבות ליברלית, שהיא הרוב, לבין תרבות לא ליברלית (מיעוט) אין הסכמה מושלמת שכן הרוב מכבד את תרבות המיעוט אך אינו מרוצה מחוסר נכונות המיעוט להיפתח ולהיות ליברלי. המיעוט גם כן אינו מרוצה משום שהוא חפץ שהאחרים יהיו כמוהו אך הוא מקבל את ההסכם מחוסר ברירה ומתוך הבנה שהוא במיעוט. זהו המצב בישראל לגבי היחס בין תרבות הרוב הליברלית לבין תרבויות המיעוט שאינן ליברליות.

 

תפיסת הזהות בקבוצות קטנות

בני אדם חיים בקבוצות (Poole, Hollingshead, Mcgrath, Moreland,  & Rohrbaugh, 2004), קבוצה חברתית היא אוסף של יותר משני אנשים שלהם אותה הזהות החברתית, הם מזהים את עצמם באותה הדרך ויש להם את אותה ההגדרה לגבי מי הם, מהם מאפייניהם וכיצד הם קשורים או שונים מקבוצות חיצוניות  .(Hogg, Abrams, Otten, & Hinkle, 2004)יש לציין שפרט יכול להתנהג כשייך לקבוצה תרבותית מסוימת למרות שהוא בודד ומנותק מהקבוצה התרבותית שעמה הוא מזדהה (בנדיקט, 1999). הפרט מזהה עצמו כשייך לקבוצה תרבותית מסוימת לא רק בשל היותו שותף לאותם המאפיינים של הקבוצה, אלא גם בשל לקיחת חלק בפעילות החברתית המשותפת של הקבוצה. מטרתה של הפעילות החברתית המשותפת היא לעצב דמות אידיאלית ורצויה בעיני הקבוצה (Katz, Lazer, Arrow & Contractor, 2004).

גורם חשוב בתהליך הזהות החברתית הוא המיון החברתי, כלומר השוואה בין מאפייני הקבוצות השונות ונתינת ערך שונה לכל קבוצה. בעצם ניתן לקרוא לכך: סטריאוטיפ. פרט בקבוצה מסוימת מזהה את האחר כשייך "להם"  ולא "לנו", בגלל מאפיינים מסוימים השותפים לו ולקבוצות אחרות. השאיפה של חברי הקבוצה היא להגן ולקדם את היוקרה והמעמד של קבוצתם בהשוואה לקבוצות אחרות. באופן זה ההערכה העצמית של חברי הקבוצה גדלה. חברי הקבוצה אוהבים לדעת מי הם וכיצד הם מתנהגים, ומי הם האחרים וכיצד הם מתנהגים.

עמנואל סיון מתאר כיצד דרך החיים החילונית מהווה סכנה בפני הדתות השונות, כאשר הוא מתרכז ביהדות, בנצרות ובאיסלאם (סיון, 1991). על ידי הדגשת האופי הלא מוסרי והנתעב של החברה החיצונית, מנסות הקבוצות הדתיות לבנות חומת מגן בינן לבין החברה החילונית. על ידי כך, הדרך החילונית, שהייתה עד כה מושכת ומפתה, נתפשת כמושחתת ולא מוסרית, אשר רק הרשעים עורקים לדרך חיים זו.   

רוב הקבוצות מנסות לתת את הרושם שהן הומוגניות, כאשר במציאות אף אחת מהן אינה הומוגנית עקב חלוקת תפקידים, תת קבוצות, חילוקי דעות ועוד. לתפקיד ההנהגה יש השפעה חזקה על הזהות החברתית של הקבוצה, וככל שחברי הקבוצה מזדהים יותר עם מנהיגי הקבוצה כך הזהות החברתית האחידה ניכרת יותר.   

הוג וחבריו  (Hogg, Abrams, Otten, & Hinkle, 2004)טוענים שניתן לצפות שבחברות קולקטיביות ניתן יהיה לראות באופן בולט יותר את הזהות החברתית של קבוצות תרבותיות קטנות, מאשר בחברות אינדיווידואליות שבהן הפרט קשור בחוזקה לנורמות אינדיווידואליות תרבותיות. לכן בחברה אינדיווידואלית הקבוצות התרבותיות תהיינה פחות הומוגניות במאפייניהן מאשר בחברה קולקטיבית.           

חברי קבוצה משתמשים בסמלים על מנת להשפיע על שאר חברי הקבוצה ועל מנת ליצור זהות אחידה (Frey & Sunwolf, 2004). סמלים יכולים להיות: מלים, מונחים, צורת דיבור, שמות לילדים, חפצים, מעשים, רעיונות נרטיביים וטקסים. חברי הקבוצה יכולים להשתמש בביטויים השאובים מכתבים עתיקים, כגון: "בעזרת השם", ולדבר בסגנון דיבור המייחד רק אותם. שימוש במלים כמו: אח, אחות וקהילה מאחדים בין חברי הקבוצה ומבדילים אותם יותר ויותר מחברי קבוצות אחרות. ילדים לחברי הקבוצה נקראים לעתים קרובות על שמם של גיבורי העבר בעיני ההורים, למשל בקרב החרדים האשכנזים ניתן למצוא שמות מלפני מאות שנים ממזרח אירופה ואילו בקרב חובשי הכיפה הסרוגה יינתנו שמות תנכיים. לבוש ומחוות כמו כן עוזרים ליצור זהות קבוצתית. 

סיפורים עוזרים לארגן סכמות חשיבה בקרב חברי הקבוצה לגבי העבר וההווה (אנחנו כיום כמו אלו שהיו בעבר) וכן לגבי העתיד (מהי מטרתנו בחיים). כמעט בכל קבוצה ישנה איזו שהיא כמיהה לתקופה בעבר שבה "הכל היה טוב" וכולם חיו על פי הדרך הטובה, ולכן ישנו הניסיון לחקות בדרכים שונות (לבוש, דיבור, מאכלים, מנהגים וטקסים) את החיים באותה התקופה. התפיסות לגבי העתיד ממריצות את חברי הקבוצה לחיים שבהווה ועוזרות להם למצוא מטרה לחייהם ושליחות בעולם הנוכחי. הטקסים עוזרים להגדיר ולייצג את המשמעות החברתית והתרבותית של אירועים מסוימים בעבר ובעתיד.

דרכים נוספות שבהן משתמשות הדתות, או קבוצות אחרות, לשמירה על חסידיהן ועל הזהות הטהורה של הקבוצה ללא התפשרות עם העולם המודרני, הן הגדרת אורח החיים ע"י לוח זמנים צפוף וכללים לגבי נישואין, קשרים חברתיים והזמן הפנוי. זהות הקבוצה הדתית נשמרת כאשר חבריה אינם נחשפים אל התרבות החילונית השכנה. הדבר נעשה על ידי העמסת פעילויות וטקסים על חברי הקבוצה אשר תופסים את זמנם ומונעים מהם לנצל את זמנם לפעילויות אחרות מחוץ לתחום הקבוצה. איסור על נישואין עם בני זוג שאינם חברי הקבוצה, אף הוא מונע את ההיחשפות לדרך החיים האחרת.

בדרכים אלו מצליחות קבוצות דתיות לשמר את זהותן ולעזור לאלו המצטרפים אליהן לאמץ לעצמם את הזהות החדשה והשונה מזהות הרוב, אשר לרוב היא חילונית.

 
טענות המחקר

חברי הקהילה המשיחית, ברובם, הם ישראלים אשר מבחינה חיצונית לא ניתן להצביע על איזה שהוא הבדל בולט בינם לבין שאר הישראלים, כאשר אני מתכוון לישראלים יהודים שאינם דתיים. חברי הקהילה למדו בבית ספר ממלכתי, שרתו בצה"ל, משרתים במילואים, למדו במוסדות להשכלה גבוהה בישראל ועובדים במקומות עבודה חילוניים. צפוי היה שתפיסת הזהות של חברי הקהילה תהיה כשל הישראלי החילוני המצוי, אך חברי הקהילה רואים עצמם כשייכים לקטגוריה אחרת לגמרי. תפיסת הזהות של חברי הקהילה כה ברורה וחדה עד כי אין הם מזדהים עם שום קבוצה אחרת באוכלוסיית ישראל או אפילו באוכלוסיית העולם, מלבד אוכלוסיית המאמינים המשיחיים העולמית. חברי הקהילה אינם מזהים עצמם עם הנצרות, הנקראת בפיהם: נצרות נומינלית, או עם היהדות על זרמיה השונים, על אף שבחיי חברי הקהילה ניתן למצוא מכנה משותף הן עם הנצרות הנומינלית והן עם היהדות. לטענת חברי הקהילה המשיחית יפו ת"א, מה שמבדיל בין תפיסת זהותם לבין תפיסת הזהות היהודית או הנוצרית הנומינלית, היא אמונתם ולא בהכרח אורח חייהם, מנהגיהם או טקסיהם.    

בעבודה זו יפורטו הקווים לזהות האישית והקבוצתית של חברי הקהילה המשיחית יפו ת"א, וכמו כן הדרכים בהם נוקטת הקהילה על מנת לעצב את זהותה. ללא ספק העקרונות השאובים מכתבי הקודש (התנ"ך והברית החדשה) מהווים גורם מרכזי בעיצוב הזהות המשיחית. על בסיס עקרונות אלו בנויים דרכי הפעולה של הקהילה הבאים לידיי ביטוי בטקסים, אסיפות, כנסים וחגים. דרכי הפעולה של הקהילה מחזקים את הזהות המשיחית המופיעה בכתבי הקודש וכך מעוצבת זהותם האישית והקבוצתית של חברי הקהילה.

 

 מתודולוגיה

נתוני מחקר זה נלקחו מתצפיות משתתפות שנערכו בפעילויות השונות של הקהילה המשיחית במשך עשר השנים האחרונות, כאשר ההתמקדות היא במצב הנוכחי של הקהילה. היות החוקר חלק מן הקהילה אותה הוא חוקר היא חסרון למחקר הנערך אך אין להתעלם מהיתרון של נגישות החוקר למידע ואירועים שחוקר מבחוץ לא היה מסוגל להגיע אליהם (צבר בן יהושוע, 2001). נוסף על כך על מנת לחקור קבוצה חברתית מסוימת יש צורך במספר רב של תצפיות ועל ידי כך להגביר את רמת המהימנות. לכן לחוקר השייך לקבוצה התרבותית הנחקרת יש יתרון מהבחינה הזאת (Wolcott, 1994). התצפיות המשתתפות נערכו באסיפות הקהילה, טקסי הקהילה, פעילויות חברתיות ופעילויות אחרות כגון הפצת אמונתם. נוסף על התצפיות ייעשה עיון בספרות משיחית וייערכו ראיונות עם חברי הקהילה. התיאור של חיי הקהילה יישאף להיות תיאור גדוש, המפרט את בהרחבה את הפרטים השונים (גירץ, 1990) תוך ניסיון לשמור על איזון עם התמונה הכללית של חיי הקהילה. בקהילה המשיחית ישנם כחמישה עשר חברים, הנקראים 'אחים' או 'אחיות', בגילאים שונים ומרקעים שונים. שמות חברי הקהילה לא ימסרו בעבודה זו, כפי שהובטח להם, ולא ימסרו פרטים אשר יוכלו לפגוע בפרטיותם. חבר קהילה מוגדר כאחד שמאמין בספר התנ"ך והברית החדשה, נטבל במים ומבקר בקביעות באסיפות הקהילה לפחות פעם בשבוע. מבקרים אחרים השייכים לקהילות אחרות או שעדיין לא נטבלו במים מוגדרים כמבקרים בלבד ולא כחברים. הקהילה מורכבת משתי משפחות, אחת בעלת שלושה בנים והשנייה בעלת שתי בנות. נוסף על משפחות אלו ישנם מספר רווקים ורווקות אשר כחצי מהם בגילאי עשרים עד שלושים וכחצי בגילאי חמישים עד שישים. ישנם גם כמה פנסיונרים בקהילה. רוב חברי הקהילה הם יהודים אך יש גם כמה לא יהודים ממוצא ערבי, דרום אמריקאי ורוסי. מטרת התצפיות היא לגלות את היסודות השונים המרכיבים את חיי הקהילה וכן את התפקידים השונים של חברי הקהילה. מתוך קריאת ספרות משיחית ושיחות עם חברי הקהילה ניתן יהיה לאסוף חומר המהווה רקע היסטורי לקהילה המשיחית יפו ת"א וכן הבנת התיאולוגיה של הקהילה. הרקע ההיסטורי והתיאולוגיה חשובים להבנת חיי הקהילה והזהות החברתית של חברי הקבוצה בתקופה הנוכחית.

ריבוי התצפיות המשתתפות מגביר את רמת המהימנות (בר ההסתמכות) של הדפוסים והתופעות החוזרות על עצמן (Dey, 1993). התוקף הפנימי של הממצאים ייעשה על ידי הצלבה בין מקורות המידע השונים (Stake, 2000) כלומר הראיונות, התצפיות והספרות המשיחית. התיקוף החיצוני ייעשה על ידי הצלבה עם ממצאים מהספרות המחקרית (יוסיפון, 2001).

היות שמדובר בקבוצה שכמעט ואינה מוכרת לחברה הישראלית, ישנם מושגים שיש להבהירם ולפרשם כך שהכתוב בעבודה זו יובן כראוי. ההסברים למושגים הבאים נלקחו משיחות עם חברי הקהילה ומהספרות המשיחית:

קהילה משיחית – קבוצת האנשים המתקהלת במטרה לעבוד את אלוהים על פי האמונה בספר התנ"ך והברית החדשה. כאשר חברי הקהילה משתמשים במושג 'כנסייה' הכוונה בדרך כלל לכנסייה קתולית או לכנסייה 'דתית' המבוססת על תורה של בני אדם ולא על תורת כתבי הקודש (התנ"ך והברית החדשה). השימוש במילה משיח נובעת מהאמונה שהמשיח הוא ישוע מנצרת.

כתבי הקודש – כאשר מדובר על כתבי הקודש הכוונה לספר התנ"ך והברית החדשה.

האמונה המשיחית – האמונה במשיחיותו של ישוע מנצרת על בסיס התנ"ך והברית החדשה. זהו תרגום המונח באנגלית Christian faith. המאמינים המשיחיים מבדילים בין אמונת הנצרות לבין האמונה המשיחית. הם רואים באמונה המשיחית את האמונה המקורית המופיעה בכתבי הקודש ואילו האמונה הנוצרית הנה סילוף של אמת כתבי הקודש ע"י בני אדם, בדרך כלל מהכנסייה הקתולית.

בית הקהילה – המבנה שבו מתאספת הקהילה. מבנה זה אינו דומה לכנסייה קתולית עם פסלים וצלבים. המבנה דומה יותר לחדר אסיפות או אולם הרצאות.

ישוע – רוב הישראלים מכירים אותו בשם: ישו. חברי הקהילה אינם משתמשים בשם זה היות שלטענתם זהו שם גנאי שניתן לו ע"י מנהיגים דתיים יהודיים בעבר (יש"ו – ימח שמו וזכרו).

מאמין משיחי – חברי הקהילה אינם מגדירים את עצמם כנוצרים אלא כמאמינים משיחיים. הסברם לכך הוא שהתרגום של המילה Christian הוא משיחי. מילה זו נובעת מהמילה Christ שפרושה משיח. כאשר מדובר ביהודי, הוא בדרך כלל נקרא: יהודי משיחי.

אחים ואחיות – המשיחיים רואים עצמם כמשפחה אחת ולכן כולם אחים ואחיות אחד לשני. כאשר מישהו מוגדר כאח אין הדבר אומר שיש לו תפקיד או מעמד גבוה יותר משאר חברי הקהילה.          

אח אחראי או מנהיג – בקהילה אין רב או כומר אך יש אח (חבר קהילה) אשר יש לו אחריות וגם סמכות. בקהילות משיחיות אחרות תפקידו של אח זה מוגדר כ'רועה קהילה' אך בקהילה המשיחית יפו ת"א אין מספיק אחים המתאימים לשרת בתפקיד זה ולכן אין אחים הנקראים רועי הקהילה. בקהילה המשיחית יפו ת"א ישנם שני 'אחים אחראיים' המנהיגים את הקהילה.

 מבקרים בקהילה – אלו הם אותם האנשים שאינם מוגדרים כאחים בקהילה בגלל אחת משתי סיבות, או שהם עדיין לא האמינו באמונה המשיחית ונטבלו במים, או שהם משתייכים לקהילה אחרת ורק מבקרים מדיי פעם באסיפות הקהילה המשיחית יפו ת"א.

רקע היסטורי חברתי

היות שההיסטוריה של הקהילה המשיחית מורכבת מהתארגנויות שונות, במהלך אלפיים השנים האחרונות, הקיימות בתודעתה, יש לחלקה לשלוש קטגוריות: היסטוריה כללית של המשיחיים המתארת את תחילת האמונה המשיחית לפני כאלפיים שנה, היסטוריה של "קהילת האחים" שזהו הזרם במשיחיות שאליו משתייכת הקהילה המשיחית יפו ת"א וההיסטוריה של הקהילה המשיחית מתקופת הקמתה.

 

היסטוריה כללית של המשיחיים

לא קיימים מקורות אובייקטיבים רבים המתארים את תקופתו של ישוע, חייו, פועלו וחיי תלמידיו (הנדרן, 1999 ובר נביא, 1994). על פי הכתוב בברית החדשה ישוע נולד בשנת 4 לפנה"ס בבית לחם, לאחר מכן הוא חי עם הוריו במשך כמה שנים במצרים ואת רוב חייו הוא חי בעיר נצרת שבגליל. אביו היה נגר וככל הנראה גם הוא עבד באותו המקצוע עד לגיל 30. בגיל 30 ישוע החל להסתובב בארץ ולאסוף אליו תלמידים כאשר הוא קורא לבריות לחזור בתשובה כי קרבה מלכות האלוהים. הוא מינה 12 תלמידים אשר הלכו עמו לכל מקום שהוא הלך ושרתו אותו בנאמנות. לאחר שלוש וחצי שנים בהן הוא העמיד תלמידים רבים וכל תושבי הארץ הכירו אותו, הוא נמסר ע"י המנהיגים היהודיים לרומאים על מנת שייצלב. בגיל 33 הוא נצלב, יום לאחר ערב הפסח. לאחר שהוא מת הוא נקבר ולפי הכתוב ברית החדשה הוא קם לתחייה ביום השלישי לאחר מותו. לאחר תקומתו הוא נראה ליותר מ-500 מתלמידיו ולאחר מכן נלקח השמיימה לשבת לימין האלוהים. תלמידיו של ישוע היו המאמינים המשיחיים הראשונים, הם היו יהודים פשוטים ולא נחשבו ל"מלומדים" בדרך הדת היהודית, אך היו משוכנעים בכך שישוע הוא המשיח המובטח בתורה ובנביאים. קהילה ראשונה זו של יהודים משיחיים הייתה ממוקמת בירושלים ועל פי הכתוב בברית החדשה היא גדלה במהירות והיא מצאה חן בעיני שאר העם. חברי הקהילה התמידו לבקר בבית המקדש אך בבתיהם הם היו שוקדים על ארבעה דברים: תפילות, תורת השליחים, התחברות וסעודת האדון. התפילות היו תפילות אישיות ולא כתובות אשר נאמרו בשמו של ישוע המשיח. תורת השליחים הייתה התורה המוכיחה את משיחיותו של ישוע וטוענת שרק במותו המכפר על הצלב ניתן לקבל סליחת חטאים וחיי נצח בגן עדן. ההתחברות היא הפעילות החברתית המקשרת בין המאמינים ומחזקת את אהבתם אחד לשני. סעודת האדון היא אותה המצווה שישוע נתן לתלמידיו בערב הפסח לפני מותו. הוא לקח את המצה לפני סעודת הפסח ובצע אותה ונתן לתלמידיו באומרו להם לעשות זאת לזיכרונו, לזכר בשרו שנצלב. כמו כן ישוע לקח את הכוס השלישית בליל הסדר, לאחר הארוחה, ואמר לתלמידיו לשתות מכוס היין על מנת לזכור את דמו שנשפך בעדם על הצלב. כל עוד שלא נרדפו המאמינים המשיחיים הראשונים הקהילה המשיחית כללה בתוכה רק יהודים, אך ברגע שהחלו רדיפות כנגד הקהילה המאמינים נפוצו לכל עבר וחלקם הגיע גם לשומרון. אלו שהגיעו לשומרון הפיצו את בשורתם בקרב השומרונים והיו אלו מביניהם אשר קיבלו את האמונה בישוע מנצרת. כך הוקמה לראשונה קהילה משיחית של שומרונים שאינם יהודים. מאוחר יותר קיבלו את האמונה המשיחית גם רומאים שהיו בארץ ישראל. המאמינים המשיחיים שנפוצו בעקבות הרדיפות הגיעו גם לאזורים שמצפון לארץ ישראל והפיצו את אמונתם בקרב יהודים וגויים כאחד. כך הוקמו קהילות משיחיות מחוץ לשטחה של ארץ ישראל. קהילה משיחית גדולה הוקמה בעיר אנטיוכיה הנמצאת לאורך חוף הים התיכון צפונית לישראל, באזור של סוריה. מקהילה זו קם אדם מרכזי בהיסטוריה המשיחית ושמו בעברית: שאול (לרוב מכירים אותו בשם פולוס או פאולוס). שאול היה יהודי אדוק מכת הפרושים אשר למד לרגלי רבן גמליאל בירושלים. בגלל קנאתו היתרה למסורת אבותיו הוא החל לרדוף את המאמינים המשיחיים ולהשליך אותם לבתי הסוהר. הוא אפילו רדף אותם עד לעיר דמשק, אך בדרכו לשם ישוע נגלה אליו, על פי הברית החדשה, והוא עצמו הפך למשיחי. היות שבירושלים המנהיגים היהודיים רצו להורגו הוא ברח לאנטיוכיה ופעל בקהילה המקומית. שאול נשלח מקהילה זו על מנת להפיץ את האמונה המשיחית בכל רחבי אירופה, הוא שכנע הן יהודים והן גויים להצטרף לאמונה המשיחית. לאחר זמן לא רב קמו קהילות משיחיות בכל רחבי אירופה הבנויות מיהודים ומגויים. בזמן שהוקמו קהילות משיחיות מחוץ לשטחה של ארץ ישראל, גדל גם מספרן של הקהילות המשיחיות בתוך ישראל. בברית החדשה קיימות עדויות לכך שהיו קהילות גם בלוד וביפו, אך הקהילה הגדולה ביותר הייתה בירושלים אשר שם גם ישבו התלמידים של ישוע ואחיו, המכונים עמודי התווך של הקהילה. היות שבקהילה שבירושלים גדל מספר המאמינים מרקע כת הפרושים, אשר היו קנאים לתורה, נוצר ויכוח באשר לשמירת התורה. היו אלה שטענו שהמאמין המשיחי אינו חייב לשמור את התורה, וביניהם שאול, והיו אלה שטענו שהמאמין המשיחי חייב לשמור את התורה על מנת להיוושע. בעקבות הויכוח התכנסה ועידה בירושלים של גדולי הקהילה לדון בנושא זה. בועידה זו הוחלט שהמאמין המשיחי אינו חייב לשמור את התורה על מנת להיוושע שכן את ישועתו הוא מקבל על סמך אמונה במותו המכפר של המשיח ישוע על הצלב. למרות החלטה זו בועידה בירושלים, עדיין היהודים המשיחיים בארץ ישראל המשיכו לשמור את התורה ולבקר בבית המקדש ובבתי הכנסת. גידול נוסף בקהילה המשיחית הייתה כאשר נחרב בית המקדש ונתגשמה נבואתו של ישוע שאמר שלא תישאר אבן על אבן שלא תופל ארצה. היו אלו מהעם היהודי שראו בהתגשמות הנבואה אות למשיחיותו והצטרפו לאמונה המשיחית. אך חורבן בית המקדש וירושלים בשנת 70 לספירה הוביל לכך שהמשיחיים נפוצו לכל עבר מהמקום שהיה מרכזם הרוחני. היהודים המשיחיים לא ראו את עצמם כחלק נפרד מעמם, אך המנהיגים הדתיים, בעיקר מכת הפרושים, ראו את הצורך להפריד אותם מקהל ישראל. על מנת להוביל להפרדה זו הוסיף רבן גמליאל הקטן את 'ברכת המינים' לתפילת שמונה עשרה בסביבות השנים 80-90 לספירה (סמית, 1997). ב'ברכה' זו נקראו המשיחיים כ'מינים' והבקשה מאלוהים הייתה שהם יאבדו וימחו מספר החיים. ברכה זו נמצאת עד היום בתפילת שמונה עשרה ובגלל ברכה זו המאמינים המשיחיים לא יכלו למצוא את מקומם עוד בבתי הכנסת. בשנת 135 לספירה גדל הקרע בין היהודים המשיחיים לבין שאר העם בתקופת מרד בר כוכבא. לאחר שרבי עקיבא הכריז על בר כוכבא כמשיח, לא יכלו היהודים המשיחיים לקחת חלק במרד שבראשו עומד משיח שקר. בשל סירובם של המשיחיים להשתתף במרד הם נחשבו כבוגדים ולכן הם נדחו ע"י רובו של העם. מאותה תקופה כמעט ולא מוצאים עדויות לקיומם של יהודים משיחיים וזאת בשל רצונם לשמור על זהותם היהודית. מצד אחד הם נדחו ע"י עמם ונחשבו כבוגדים ומצד שני הם לא התקבלו כיהודים בקרב המשיחיים מן הגויים. האחרונים רצו שהיהודים המשיחיים יעזבו את זהותם היהודית ויצטרפו לקהילותיהם. מצב זה שאליו נקלעו היהודים המשיחיים הוביל לכך שחלקם עזבו את האמונה המשיחית וחזרו למסורת היהודית על פי כת הפרושים, וחלקם נטמעו בין המאמינים המשיחיים מבין הגויים כך שלא נותרה קבוצה בעלת זהות יהודית המחזיקה באמונה המשיחית.

מצבן של הקהילות המשיחיות מבין הגויים לא היה טוב הרבה יותר שכן הם נרדפו ע"י עובדי אלילים, ע"י השלטונות הרומאיים וגם ע"י יהודים בעלי השפעה שחיו מחוץ לארץ ישראל. המאמינים המשיחיים סבלו רבות עד כדי כך שחלקם הושלכו לאריות וחלקם היו צריכים להסתתר במערות קבורה (סמית, 1997). מערות קבורה אלה נמצאות עד היום מתחת לעיר רומא. כל עוד היו רדיפות ניתן היה למצוא קהילות משיחיות אך ברגע שבו קונסטאנטינוס הפך להיות קיסר רומא בשנת 324 לספירה הוא העניק מעמד מיוחד למשיחיות וכך התחיל תהליך של הפיכתה לדת המדינה. תהליך זה מוביל לכך שבשנת 380 לספירה הקיסר תאודוסיוס הופך את הנצרות הקתולית לדת הרשמית באימפריה הרומית. מאותה התקופה הפכה האמונה המשיחית מקבוצה נרדפת לדת מדינה רודפת. קשה לתאר את הכנסייה הקתולית כחלק מהקהילה המשיחית הראשונה וניתן לומר שהקהילה המשיחית כמעט ונעלמה מתקופה זו ועד לרפורמציה המאה ה16. מתקופת הרפורמציה ניתן היה לראות שוב קהילות משיחיות הדומות באופן כלשהו לקהילה המשיחית הראשונה בירושלים. במאות ה16 וה17 קמו זרמים שונים בנצרות/משיחיות שאינם שייכים לכנסייה הקתולית ואשר מהם קמה בשנת 1825 קהילת האחים.            

 

היסטוריה של קהילת האחים

קהילת האחים נחקרה כאחת הקהילות האנאבפטיסטיות אשר הצליחו לשמר את הדרכים המסורתיות שלהן בעולם המודרני (Goreham, 2002). קהילת אחים זהו תרגום של המונח: brethren assembly המתייחס לזרם בקהילות המשיחיות אשר הוקם בשנת 1825 בדבלין שבאנגליה, כאשר ד"ר אדווארד קרונין וקבוצה קטנה של חבריו החלו להיפגש בדרך לא פורמלית על מנת לעבוד את אלוהים (Tonts, 2001). המושג קהילת אחים אינו מורה על כך שחברי הקהילה הם רק ממין זכר, המילה brethren מתייחסת הן לאחים והן לאחיות. פגישות אלו החלו בעקבות ספיקות לגבי התנהלות הכנסייה האנגליקנית, בעיקר לגבי המעמד של כוהני הדת בכנסייה. בשנת 1827 הצטרף לקבוצה ג'ון נלסון דרבי אשר הטיף לצורך לחזור ללימוד האמיתי של הברית החדשה, אשר שונה לדעתו ע"י כוהני הדת בכנסייה (Rowdon, 1999). דרבי טען שחייבים לפרוש מכל לימוד מוטעה של כתבי הקודש על מנת להשיג אחדות באמונה המשיחית (Smith, 1996). מה שאפיין את קהילת האחים היה הדבקות בלימוד הנכון של כתבי הקודש, היעדרות של תפקידי כהונה וקיום סעודת האדון (לקיחה מהלחם והיין) בכל יום ראשון. הקהילה בדבלין יצרה קשרים עם אנשים שיצאו מהכנסיות האנגליקניות כך שב1832 כבר הוקמו קהילות אחים בבריסטול, בבורנמאות', באקסטר ובפלימות'. קהילת האחים בפלימות' גדלה במהירות כך שבשנת 1845 היו 1200 אחים ואחיות בקהילה זו (Coad, 1997). מסיבה זו נקראה קהילת האחים בשם הלא רשמי: האחים מפלימות'. מספר קהילות האחים הלך וגדל אך במהלך שנת 1848 נוצר פילוג גדול בתנועה סביב הנושא של השתתפות בסעודת האדון. היו אחים אשר הסכימו לאפשר למאמינים משיחיים מקהילות אחרות לקחת מן הלחם ומן היין באסיפתם והיו אלה שלא הסכימו לעשות זאת. רוב האחים בקהילות האחים החזיקו בדעה שאין סיבה מוצדקת לא לאפשר למאמינים משיחיים מקהילות אחרות להשתתף בסעודת האדון (Humphreys and Ward, 1967). כתוצאה מויכוח זה התפלגה קהילת האחים, דרבי ותלמידיו הקימו קהילת אחים 'אקסקלוסיבית' או 'סגורה' בכך שלא אפשרו למאמינים משיחיים מקהילות אחרות להשתתף עימהם בסעודת האדון. החלק הגדול יותר הקים קהילות אחים 'פתוחות' כמו הקהילה שהייתה בפלימות'. האחים בקהילות האחים ראו חשיבות רבה להפצת אמונתם ולכן לא עבר זמן רב עד שהוקמו קהילות אחים במדינות שונות באירופה, בארצות הברית, בקנדה וביבשת אפריקה ואסיה. מעניין שבהודו הוקמו קהילות אחים על ידיי מקומיים וללא התערבותם של האחים מחוץ להודו. אותו התהליך שהתרחש בכנסיות האנגליקניות באנגליה התרחש בהודו והוקמו קהילות אחים המחזיקות באותן הדעות של הקהילות באנגליה. רק בשלב מאוחר יותר כאשר הגיעו אחים מחוץ להודו על מנת להפיץ את האמונה, הם גילו שכבר קיימות קהילות אחים בהודו והצטרפו אליהן. כיום מספר קהילות האחים בהודו מגיע ל2000. כיום קיימות קהילות אחים כמעט בכל יבשת ובכל ארץ כך שהמספר המוערך של החברים בקהילות האחים הוא 1,000,000. בישראל הוקמה קהילת אחים מקומית בשנת 1926 בחיפה ע"י ג'.ו. קלפהם מניו זילנד (מרצ'ינקובסקי, 1994). מאוחר יותר הוקמה קהילה קטנה בירושלים ע"י א. שלי, יו"ר לשכת המסחר הבריטית. האחים היו עורכים ועידות שנתיות בירושלים, בחיפה, בביירות ובמקומות אחרים. מאוחר יותר הוקמו קהילות גם בנצרת ובת"א יפו. כיום ישנן שתי קהילות אחים 'פתוחות' דוברות עברית בחיפה וביפו, 3 קהילות אחים 'פתוחות' דוברות ערבית בגליל ו-3 קהילות אחים 'סגורות' דוברות ערבית בגליל.         

 

היסטוריה של הקהילה המשיחית יפו ת"א

 כאמור, קהילת האחים הראשונה שהוקמה בישראל הייתה בחיפה בשנת 1926 (מרצ'ינקובסקי, 1994), ורק מאוחר יותר הוקמה קהילת האחים ביפו. מייסד קהילת האחים ביפו (הקהילה המשיחית יפו ת"א) היה יצחק שלמה אוסטרובסקי, הנקרא: האח אוסטרובסקי. האח אוסטרובסקי נולד בשנת 1902 באוקראינה למשפחה יהודית מסורתית (Nerel, 1996). בהיותו נער אביו נהרג מול עיניו בפוגרומים שנעשו כלפי היהודים באוקראינה והאח אוסטרובסקי החליט לנסוע לארץ ישראל. בדרכו לארץ ישראל הוא הגיע עם קרובי משפחתו לעיר קישינב ובה הוא פגש יהודי משיחי בשם לאון אברבוך, אשר היה מנהיג קבוצה קטנה של יהודים משיחיים. מאוחר יותר האח אוסטרובסקי קנה את ספר הברית החדשה ולאחר קריאה ומאבקים רוחניים פנימיים החליט להאמין ולהתמסר למשיח ישוע כאדון לחייו וכבן אלוהים. אם כן בגיל 16 האח אוסטרובסקי הפך למאמין משיחי ובגיל 17, בשנת 1919, הוא הגיע לארץ ישראל. כאשר הוא הגיע לארץ הוא גר בחיפה בבית הספר ללימוד כתבי הקודש בהר הכרמל. בין השנים 1924-1929 האח אוסטרובסקי גר בלונדון, אנגליה במטרה ללמוד את כתבי הקודש בבית ספר קטן ללימוד כתבי הקודש. האח אוסטרובסקי לא היה מסופק מהלימוד שקיבל באנגליה ובראשית שנות השלושים חזר לארץ ישראל. בשנת 1932 בהיותו בגיל 30 האח אוסטרובסקי נשא לאישה את האחות שרה שהייתה רעייתו למשך יותר משישים השנים הבאות. בהתחלה הם גרו בירושלים והאח אוסטרובסקי היה פעיל בהפצת האמונה המשיחית בירושלים. ביחד עם האח ולדימיר פ. מרצ'ינקובסקי ארגן האח אוסטרובסקי הרצאות בבית הספר האיטלקי בנושא האמונה המשיחית, בהרצאות אלה נכח בקביעות ד"ר טשרניחובסקי, המשורר הידוע (מרצ'ינקובסקי, 1994). בתחילת שנות השלושים האח אוסטרובסקי התחיל לקיים אסיפות עבור מאמינים משיחיים מקומיים יהודים וערבים ברחוב אילת בגבול בין יפו לת"א. האסיפות התקיימו בבניין שהיה שייך לטמפלרים הגרמניים באזור המושבה הגרמנית. הקהילה נקראה בשם : אולם פניאל, ובאסיפות נכחו ערבים וגם אזרחים וחיילים בריטים. האסיפה המרכזית הייתה ביום שבת אחר הצהרים ובאסיפה זו ערכו את סעודת האדון, כלומר לקיחה מן הלחם והיין, ולמדו מכתבי הקודש. בימי רביעי הייתה אסיפת תפילה. האסיפות נערכו בשפה העברית ולעיתים בשפה הרוסית כאשר נכחו בהן עולים מברית המועצות. בצמוד לקהילה הייתה מרפאה שבה עבדו רופא משיחי ואחיות משיחיות ובמרפאה זו נעזרו הן מאמינים משיחיים והן אנשים שהיו זקוקים לעזרה רפואית.  משנת 1935 ועד שנת 1947 האח אוסטרובסקי ערך רבעון יהודי משיחי בשם "הצופה". בכתב עת זה הופיעו מאמרים בעברית או מאמרים אשר תורגמו לעברית והוכנסו לכתב העת. האח אוסטרובסקי ואשתו שרה חיו באזור ביפו שבו התנהלה המלחמה בשנת 1948 ולכן הם עברו מיפו להרצליה וניסו להקים קיבוץ משיחי (Unto, 1993). בקיבוץ היה להם שטח לא קטן עם תרנגולות, ירקות ופרדס. בשל חוסר בעובדים משיחיים, הקיבוץ נסגר עשר שנים מאוחר יותר. החל משנת 1948 רכוש הטמפלרים הגרמנים נמכר למי ששילם את המחיר הגבוה יותר ולכן היה על האח אוסטרובסקי למצוא מקום אחר לקהילה. בתחילת שנות השישים הקהילה יכלה להרשות לעצמה לקנות אולם עבור אסיפות הקהילה ברחוב יפת ביפו. מאותו הזמן אסיפות הקהילה מתנהלות באותו המקום. בהתחלה האח אוסטרובסקי הקים חנות ספרים משיחית בצמוד לאולם הקהילה אך מספר שנים מאוחר יותר החנות נסגרה ואולם הקהילה הורחב על חשבון השטח של חנות הספרים. הקמת הקהילה ברחוב יפת ופתיחת החנות לוו ברדיפות מצד הארגון הדתי "יד לאחים" וההפגנות שנערכו מחוץ לחנות הופיעו בעיתונות (ראה נספח 1). אפילו הרב מאיר כהנא ראה לנכון לבוא לקהילה ולהביע את כעסו והחל לזרוק כסאות שהיו במקום עד שהיה צורך להזמין את המשטרה. האסיפות בבית הקהילה ברחוב יפת התנהלו בימי שבת אחר הצהרים ובימי שני בערב. בימי שבת הייתה האסיפה המרכזית שבה השתתפו הנוכחים בסעודת האדון ולאחר מכן שמעו שיעור מכתבי הקודש. בימי שני הייתה אסיפת תפילה ולימוד מכתבי הקודש. במהלך השנים שהאח אוסטרובסקי היה פעיל בקהילה היו כאלה שהתחילו להאמין בישוע והצטרפו לקהילה ואחרים שעזבו, בין אם מתוך כך שעזבו את האמונה המשיחית ובין אם מתוך חוסר הסכמה תיאולוגית או ניהולית עם האח אוסטרובסקי. בתחילת שנות השמונים האח אוסטרובסקי ואשתו שרה החליטו לעבור לגור בקנדה (ראה נספח 2) ולהיות קרובים לילדיהם. זו הייתה החלטה קשה בעבורם שכן ליבם היה תמיד בישראל ובקהילה הקטנה ביפו. בשנת 2001 האח אוסטרובסקי נפטר בגיל 98 לאחר שאשתו שרה נפטרה כשנתיים קודם לכן. במהלך השנים שהאח אוסטרובסקי היה בקנדה הוא ביקר מספר פעמים בארץ והתמיד לשלוח מכתבים שבהם הוא הביע את דאגתו למצבו הרוחני של עם ישראל. כאשר האח אוסטרובסקי עזב לקנדה בתחילת שנות השמונים נוצר חלל בקהילה שהיה צורך למלאו, שכן הוא מילא תפקידים רבים בדאגתו לחיי הקהילה ובעיקר לימד מכתבי הקודש. בתקופה שבה הוא עזב הצטרפו לקהילה שני זוגות צעירים מקנדה אשר הצליחו למלא את החלל שנוצר. בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים הצטרפו לקהילה מאמינים משיחיים שעלו לישראל מברית המועצות לשעבר. אותם עולים, אשר היו כבר מאמינים משיחיים לפני שעלו לישראל, נשארו כעשר שנים בקהילה עד שעזבו לקהילות משיחיות דוברות רוסית, אשר קמו בשנים האחרונות בישראל. לאחר עזיבת המשפחות מקנדה באמצע שנות התשעים ועזיבת העולים דוברי הרוסית, נשארה הקהילה קטנה מאוד במספר חבריה, כעשרים במספר. מאמצע שנות התשעים קיבלה הקהילה מעמד של עמותה רשומה במדינת ישראל הפועלת על פי חוקי המדינה.  

תאור הסביבה

בפרק זה אנסה לתאר את סביבת הקהילה המשיחית יפו ת"א על מנת לאפשר לקורא לראות באיזו סביבה פיזית וחברתית נמצאת הקהילה. תאור הסביבה מחולק לתיאור מיקום בית הקהילה ביפו ותאור בית הקהילה.

 

מיקום בית הקהילה

בית הקהילה המשיחית יפו ת"א נמצא ברחוב יפת 42 ביפו (ראה נספח 3). אוכלוסיית יפו מורכבת מערבים מוסלמים, ערבים נוצרים ויהודים. כאשר רוצים להגיע לבית הקהילה מכיוון ת"א עוברים את השעון העתיק הנמצא ליד המשטרה כאשר מסביב ישנם בניינים עתיקים שהיו שייכים לערבים שברחו מיפו לפני המלחמה ב1948. קרוב מאוד למשטרה ישנו מסגד מוסלמי הפונה לים. לאחר השעון ניתן לראות את מאפיית אבולעפיה ואת שוק הפשפשים מצד שמאל. רוב הבניינים הם בניינים ישנים וגבוהים פרט לבניינים חדשים של שני פרוייקטים שבוצעו בעשור האחרון. בקומות הראשונות ישנן חנויות של דגים ונעליים, כך שמי שעובר ברחוב יפת לאחר השעון מריח בהתחלה ריחות של מאפים, לאחר מכן ריחות של עור של נעליים ולבסוף ריחות של דגים. בהמשך הרחוב לאחר החנויות בצד שמאל ישנו מרכז להפצת האמונה המשיחית של יהודים משיחיים השייכים לקהילה משיחית אחרת וישנו שלט ועליו כתוב: "יהודים משיחיים". ממול למרכז זה יש בניין של נזירות קתוליות, בניין זה שימש בעבר כבית חולי נפש. בהמשך הרחוב ישנם שלושה בתי ספר: בית הספר הסקוטי, בית הספר הצרפתי ובית ספר נוצרי, יווני אורתודוקסי. בית הספר הנוצרי יווני אורתודוקסי נפתח לפני שש שנים מחדש לאחר שצה"ל פינה את הבניין השייך לכנסייה היוונית אורתודוקסית. משנת 1948 הבניין שימש כבסיס צבאי עד שצה"ל החזיר את הבניין לכנסייה והיא פתחה מחדש את בית הספר. בצמוד לבית הספר ישנם בניינים יוקרתיים אשר נבנו במקום שבו היה בית קברות ובשנת 1994 היו לא מעט הפגנות של דתיים חרדיים על כך שבונים על קברות. לאחר בתי הספר ישנו צומת המוביל לנמל ולאחר הצומת נמצא בית הקהילה. בית הקהילה נמצא בשורה של חנויות אשר מעליהן יש בניין מגורים ובסוף שורת החנויות נמצא בית המע"מ. בצד אחד של הקהילה יש מספרה השייכת לערבי נוצרי ובצד השני חנות ריקה להשכרה. ממול לבית הקהילה ישנה מאפייה וחנויות אחרות מתחת לבניינים הרוסים. בהמשך הרחוב ישנה כנסייה קתולית וממולה בית ספר תיכון. בכנסייה קתולית זו פועל בית ספר קתולי ובשנת 1994 התעוררה מהומה אלימה ברחוב יפת כאשר חייל דתי נכנס לכנסייה והחל לירות בפסלים בכנסייה. אך זו לא הייתה המהומה היחידה שראה רחוב יפת. בפתיחת אינתיפאדת אל אקצה נזרקו בקבוקי תבערה רבים לעבר מכוניות ואוטובוסים שנסעו ברחוב, וישראלים רבים הפסיקו לנסוע ברחוב זה ולבקר בחנויות של הערבים ביפו. בקרב הערבים הרוב הוא מוסלמי וניתן לראות את ההבדל בלבוש הנשים המוסלמיות והנוצריות: למוסלמיות לבוש מסורתי ולנוצריות לבוש מערבי. רוב אוכלוסיית יפו נמצא מתחת לקו העוני וקיימים בעיר כנופיות אשר עוסקות בגניבות ובמכירת סמים, לא אחת שומעים בחדשות על חיסול חשבונות שבוצע ברחוב יפת בין הכנופיות השונות. מי שמתהלך ברחוב יפת יכול לחוש שהמקום מוזנח הן מבחינת הניקיון והן מבחינת המבנים ברחוב, אשר נראים ישנים והרוסים. המבקר ביפו שומע שפות שונות וקולות שונים של פעמוני כנסייה וקריאות המואזין במסגד. בסביבה רב תרבותית כזאת נמצא בית הקהילה המשיחית יפו ת"א, באזור שבו חיות אוכלוסיות שונות בעלות היסטוריה עשירה, אשר הובילה למצב הקיים.

 

בית הקהילה

בית הקהילה ממוקם באמצע שורת חנויות מתחת לבניין מגורים. מדובר בבניין ישן אשר צבעו אפור וחלק מהקירות מתפוררים. בכניסה לבית הקהילה ישנה דלת גדולה שמעליה ממוקם שלט ועליו כתוב: "בית הקהילה" וזמני האסיפות. מצד שמאל של הדלת מופיע שלט ועליו פסוק מהנביא ישעיה נג' פסוק 6: "כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו, וה' הפגיע בו את עוון כולנו". משני צדדי הדלת ישנם קירות עבים המכוסים בפח בצבע לבן. בזמני האסיפות ניצב דוכן ספרים מחוץ לבית הקהילה. כאשר נכנסים לבית הקהילה רואים (ראה נספח 4) כחמישים כסאות מרופדים בצבע כחול כהה מסודרים בחצי מעגל. ליד אחד הקירות נמצא דוכן ספרים נוסף, הספרים ניתנים ללא תשלום. מעל לדוכן הספרים ישנה תמונה של מים זורמים עם פסוק באנגלית מהתנ"ך ומצד שמאל של הדוכן על הקיר הקרוב לדלת ישנה מסגרת קטנה עם פסוק בעברית מהברית החדשה: "ואדון השלום ייתן לכם את השלום, תמיד ובכל מקום" (האגרת השניה לתסלוניקים ג' 16, הברית החדשה). בצמוד לפסוק זה נמצא לוח ההודעות של הקהילה ועליו מכתבים ממקומות שונים בעולם, הודעות לגבי אירועים מיוחדים ורשימת הדוברים באסיפות של ימי שבת ורביעי. בימי שבת מופיעה רשימה של דוברים מהקהילה ומדיי פעם מופיע שם של אורח מקהילה אחרת בארץ או מחו"ל, ובימי רביעי מופיעה רשימה של דוברים והקטע מתוך ספר מסוים מכתבי הקודש שעליהם ללמד אותו. בימי שבת נושא הלימוד פתוח והדובר באותו יום בוחר את הנושא שעליו הוא ידבר ובימי רביעי לומדים בשיטתיות ספר שלם מהתנ"ך או מהברית החדשה וכל דובר מקבל קטע מהספר שעליו ללמד אותו. בבית הקהילה יש שלושה ארונות עם מדפים לספרים. בשני ארונות יש ספרי כתבי הקודש בשפות שונות ושירונים. בארון הגדול יותר יש ספרי לימוד, רוב ספרי הלימוד הם באנגלית, אך יש גם ספרים בעברית, ורובם משמשים כספרי פרשנות לכתבי הקודש. במרכז בית הקהילה יש שולחן ישן מעץ ועליו מקרן שקפים לשירים ודוכן נואמים. ליד אחד הקירות עומד הפסנתר ולידו נמצאת גם גיטרה. מעל לפסנתר ישנם שני שלטים ועליהם פסוקים מכתבי הקודש: "הללו את ה' כל גויים, שבחוהו כל האומים. כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם" (תהילים קיז') ו"אשרי ברי לבב, כי הם יחזו את האלוהים" (מתי ה' 8, הברית החדשה). ישנו חדר קטן המשמש כמטבח הקהילה ובו יש תנור, מקרר וכו'. ישנם שלושה חדרי ילדים, באחד מהם יש צעצועים והוא בקומת בית הקהילה. שני החדרים הנוספים לילדים נמצאים בקומה השנייה ויש לעלות במדרגות מעץ כדי להגיע לחדרים אלה. קירות בית הקהילה מצופים בטפט בצבע קרם. המבנה הפנימי של בית הקהילה מעניק הרגשה נעימה שאינה מאפיינת את הסביבה מחוץ לבית הקהילה.        

עיקרי אמונה

האחים בקהילה המשיחית יפו ת"א מבססים את עיקרי האמונה שלהם על כתבי הקודש ולא על שום ספרות אחרת או רעיונות של בני אדם. יחד עם זאת יש לציין שקיימים זרמים שונים במשיחיות הטוענים שעיקרי אמונתם מבוססים על כתבי הקודש, אך הם מפרשים בדרך אחרת את הפסוקים השונים. בפרק זה יוצגו עיקרי האמונה של כתבי הקודש כפי שהם נתפסים ע"י האחים בקהילה המשיחית יפו ת"א.

 

כתבי הקודש

כתבי הקודש, התנ"ך והברית החדשה, נחשבים בעיני האחים בקהילה לדבר אלוהים, כלומר כתבי הקודש הם הדרך שבאמצעותה אלוהים מדבר אל בני אדם (Gibson, 1979). כל מילה בכתבי הקודש נכתבה בהשראה אלוהית ואפילו אם בני אדם כתבו את הספרים השונים בכתבי הקודש, הרי שהם עשו זאת בהדרכת רוח אלוהים, רוח הקודש, כפי שכתוב בברית החדשה: "כל הכתוב נכתב על פי רוח אלוהים, ומועיל הוא להוראה, לתוכחה, לתיקון, לחינוך במעגלי צדק, למען יהיה איש האלוהים מושלם, ומוכשר לכל מעשה טוב" (השניה לטימותיאוס ג' 16,17, הברית החדשה). לא ניתן לשנות את הכתוב בכתבי הקודש, אין להוסיף ואין לגרוע מהם, הם הסמכות העליונה לחייו של המאמין המשיחי. ספרים אחרים או לימוד של בני אדם אחרים אינם נחשבים כדבר אלוהים שיש לקבלו ולציית לו. מה שנכתב בכתבי הקודש, הן בתנ"ך והן בברית החדשה, נכתב להדרכת המאמינים המשיחיים על מנת שיחיו חיים בהתאם לרצון אלוהים. כתבי הקודש מגדירים למאמין המשיחי במה להאמין וכיצד עליו להתנהג בחייו בעולם הזה.

 

האלוהות

היות שאנו בני אדם ואלוהים הוא הבורא, לא ניתן לתפוס את האלוהות במחשבת האדם לטענת האחים בקהילה המשיחית. אומנם ניתן להכיר בקיומו, ברצונו ובתוכניותיו הכתובות בנביאים, אך לא ניתן לתפוס באופן מושלם את מהותו ולכן יש לקבל עובדות מסוימות לגביו שלא ניתן להבינם באמצעות המחשבה. בהסתמך על פסוקים בתנ"ך ובברית החדשה האלוהות נתפסת כמורכבת משלושה ישויות שלא ניתן להפריד ביניהן, והן: אלוהים האב, אלוהים הבן ואלוהים רוח הקודש. לכל ישות תפקיד שונה אך עדיין לא ניתן לומר שאחת מהישויות גדולה יותר מהאחרות או שהיא קדמה לאחרות. אלוהים האב מוגדר כזה שבחר לברוא את העולם ואת האדם עלי אדמות, הוא שולט בכל ושופט את הכל. אלוהים האב הוא רוח ולא ניתן לראותו (אוסטרובסקי, הפרק האסור, 1993), אלוהים הבן הוא זה שתמיד הייתה לו דמות ואותו ניתן היה לראות באופן כלשהו. אלוהים הבן הוא ישוע, אשר היה קיים מתמיד לימין אלוהים האב בשמיים, הוא לא נולד ולא נברא. אלוהים האב תכנן שאלוהים הבן ילבש דמות של בן אדם ויהיה המשיח של ישראל ושל העולם כולו. בשנת 3 לפנה"ס לערך לבש אלוהים הבן דמות אדם כאשר הוא נולד לבתולה ושמה מרים, לאדם זה קראו ישוע. במצב הזה לאחר שנולד ישוע למרים, הוא היה מאה אחוז אלוהים ומאה אחוז בן אדם, אך ללא יכולת לחטוא. תפקידו של אלוהים הבן היה לחיות כבן אדם חיים מושלמים עלי אדמות ובסופו של דבר להקריב את חייו על הצלב למען האנושות כולה. אלוהים הבן נשא בגופו את חטאי כל בני האדם בכל הדורות ושילם את המחיר שבני האדם היו צריכים לשלם והוא המוות. ביום השלישי למותו הוא קם מן המתים (רוטון, 1993) וניצח את המוות ולאחר מכן עלה לשמיים ומאז הוא יושב לימינו של אלוהים האב עד שהוא יחזור להושיע את עם ישראל מכל אויביו (אוסטרובסקי, האיש מנצרת, 1993). האחים בקהילה מאמינים שהמשיח המובטח בתנ"ך הוא אלוהים הבן אשר לבש דמות אדם ושמו נקרא ישוע. כיום אלוהים הבן יושב לימין אלוהים האב בדמות של אדם אשר בידיו וברגליו פצעים מהצליבה שעבר. לפני כן לאלוהים הבן לא הייתה דמות אדם אלא דמות הדומה לדמותם של המלאכים. אלוהים רוח הקודש הוא הישות שמציגה את נוכחות האלוהים בקרב בני האדם. בעבר רוח הקודש שכנה במשכן ובבית המקדש אך כעת על פי הבטחתו של ישוע כל מאמין משיחי מקבל את רוח הקודש לתמיד (טיינה, 2002). ברגע שאדם מחליט להאמין שישוע המשיח מת עבור חטאיו והוא חוזר בתשובה מחטאיו, הוא מקבל את שכינת רוח הקודש בתוכו, ככתוב בברית החדשה: "ובו נחלתכם גם אתם, שכן בשמעכם את דבר האמת, את בשורת ישועתכם, ובהאמינכם בו, נחתמתם גם אתם ברוח ההבטחה, רוח הקודש, אשר היא עירבון לנחלתנו עד לפדיית הקניין, לתהילת כבודו." (אל האפסים א' 13,14, הברית החדשה). התפקיד של רוח הקודש בחייו של המאמין המשיחי הוא להדריך את המאמין לחיי קדושה על פי רצון אלוהים, פעולה זו מוגדרת כפרי רוח הקודש. רוח הקודש גם מעניקה 'מתנות' למאמינים המשיחיים והכוונה לכך שרוח הקודש מעניקה יכולות שונות לכל מאמין, כמו היכולת ללמד, כך שהוא יוכל לשרת את אלוהים. רוח הקודש היא גם עירבון שניתן למאמינים המשיחיים מאלוהים האב על מנת שיהיה להם בטחון בכך שאלוהים האב ייתן להם חיי נצח בגן עדן.

 

השטן

השטן הנו מלאך חשוב הנקרא הלל בן שחר, שאלוהים ברא אך הוא התגאה ורצה לתפוס את מקומו של אלוהים, לכן אלוהים לקח ממנו את תפקידו החשוב והשליך אותו מנוכחותו בשמיים. השטן הצליח למשוך אחריו מלאכים אחרים אשר מתמרדים כנגד אלוהים והם נקראים שדים או רוחות רעות. השטן מנסה למשוך את בני האדם אליו כדי שהם יעבדו אותו ולא את אלוהים. השטן גם מאשים את אנשי האלוהים על חטאיהם לפני אלוהים ולכן הוא נקרא המקטרג (MacDonald, 1975). בעידן הנוכחי ניתן לשטן שלטון מוגבל על האנושות ולכן רוב האנשים אינם חוזרים בתשובה ומאמינים בישוע המשיח. תקופת שלטונו של השטן תסתיים כאשר אלוהים האב ישלח בפעם השנייה את אלוהים הבן, ישוע, למלוך על העולם. בסוף העולם השטן ושדיו יושלכו לאגם האש אשר אלוהים הכין בעבורם.

 

נפילת האדם בחטא  

אלוהים ברא את אדם וחווה על מנת שהם יחיו לנצח בנוכחותו בגן עדן, כאשר חווה נכנעה לפיתוי של השטן ועברה על מצוות אלוהים נכנס החטא לעולם (אוסטרובסקי, 1976). אדם וחווה חטאו ולכן הם גורשו מגן עדן והפכו לבני תמותה. אדם וחווה היו בעצם הנציגים של האנושות והחטא שלהם הוא בעצם החטא של האנושות כולה, כלומר כל אדם אחר שהיה במקומם היה נופל באותו החטא. ההשלכות של החטא היו מוות פיזי ורוחני. המוות הפיזי בא לידיי ביטוי בכך שהם לא יכלו לחיות לנצח. המוות הרוחני הוא הניתוק מנוכחות אלוהים בגן עדן. מאז אותו החטא, אדם וחווה הפכו לבעלי טבע חוטא, כלומר שאין הם מסוגלים להיות מושלמים ובאופן טבעי הם יבחרו לעשות את הרע בעיני אלוהים. טבע חוטא זה עבר בירושה לכל בני האדם ולכן כל בני האדם חוטאים ומשלמים את ההשלכות של החטא, כפי שאדם וחווה שילמו ככתוב: "לפיכך כשם שעל ידי אדם אחד בא החטא לעולם, ועקב החטא בא המוות, כך עבר המוות לכל בני אדם משום שכולם חטאו." (אל הרומים ה' 12, הברית החדשה). כל בני האדם הם בני תמותה ואינם חיים לנצח, ובנוסף לכך הם מתים מבחינה רוחנית בגלל החטא, וכשימותו הם לא יוכלו להיכנס לגן עדן לנוכחותו של אלוהים. לא רק בני האדם סובלים מההשלכות של החטא, אלא גם שאר הבריאה, בעלי החיים והטבע. כל הצרות שבעולם, המלחמות, הרעב, העוני, המחלות, האסונות והמוות מקורן בחטא.

 

ישועת אלוהים

אלוהים ידע שבני האדם יפלו בחטא עוד לפני שהוא ברא את העולם ולכן הוא הכין תוכנית על מנת להציל, להושיע את בני האדם מההשלכות של החטא. תוכנית זו כללה את בחירת עם ישראל כעם הנבחר של אלוהים ונתינת התורה. אלוהים נתן את התורה על מנת שבני האדם יבינו שהם לא מושלמים. התורה דורשת מהאדם שלימות שהוא אינו מסוגל לקיימה והיא מביאה אותו למסקנה שהוא חוטא שאינו מסוגל לעמוד בקנה המידה של אלוהים. התורה אינה נותנת מענה לבעיית החטא של האדם היא רק מצביעה על בעיה זו, תפקידה הוא להוכיח לאדם את כישלונו. אלוהים תכנן לשלוח את בנו, ישוע המשיח, על מנת למות על הצלב כקורבן עבור החטא של האנושות כולה (ברון, 1997). כך בנו שילם את המחיר שבני האדם לא היו יכולים לשלם. ברגע שאדם בוחר להאמין שישוע מת עבורו ולחזור בתשובה מחטאיו, אלוהים סולח לו על כל חטאיו והוא נחשב כאדם צדיק וקדוש. אדם כזה מוגדר כאדם נושע, כלומר אדם שאלוהים הושיע, הציל אותו מההשלכות של החטא שהן מוות פיזי ורוחני. רק אדם נושע שחטאיו נסלחו יוכל להיכנס לגן עדן, וכל מי שמסרב לקבל את ישועת אלוהים לא יוכל להיכנס לגן עדן אלא להיות מושלך לאגם האש יחד עם השטן ושדיו. ברגע שאדם נושע הוא לא יכול לאבד את ישועתו ושום דבר לא יכול להפריד אותו מאלוהים. האחים בקהילה המשיחית יפו ת"א מדגישים שהקהילה, כלומר כל המאמינים המשיחיים בעולם, לא תפסה את מקומו של עם ישראל. אלוהים יקיים את כל הבטחותיו על ידי הנביאים לעם ישראל (Ostrovsky, 1995). כפי שהוא יקיים את כל הבטחותיו לקהילה בברית החדשה. בקהילה המשיחית יפו ת"א לא קיימת ההשקפה שאלוהים נטש את עם ישראל ושכעת העם הנבחר הוא הכנסייה.

 

מעשים ואמונה

הברית החדשה מציגה דרך שלא הייתה מקובלת ע"י המנהיגים הדתיים בימיי הבית השני, והיא שהאדם מוצדק על סמך אמונה ולא על סמך מעשים, ככתוב: "הן בחסד נושעתם על ידי האמונה, וזאת לא מידכם, כי אם מתנת אלוהים היא. אין זה נובע ממעשים, כדי שלא יתגאה איש." (אל האפסים ב' 8,9, הברית החדשה). היות שהאדם אינו מסוגל לשמור את התורה ובמעשיו הוא אשם לפני אלוהים בעבירה על התורה, רק על סמך אמונה במה שישוע עשה למען האדם ניתן להיות צדיקים בעיני אלוהים. אדם אינו יכול להיות צדיק בעיני אלוהים ע"י מעשיו משום שהוא לא מסוגל לשמור את התורה בשלמות (אוסטרובסקי, 1988), ולכן הוא אינו מסוגל בזכות מעשיו להיכנס לגן עדן. ניתן להיות צדיק בעיני אלוהים ולהיכנס לגן עדן רק על סמך אמונה במוות של ישוע המשיח על הצלב. האם זה אומר שהמאמין המשיחי אינו חייב לעשות מעשים מאותו הרגע שהוא מחליט להאמין בישוע?, האחים בקהילה טוענים שהמאמין המשיחי צריך לעשות מעשים. המעשים שהמאמין המשיחי צריך לעשות הם לא שמירת התורה אלא חיים על פי הרוח, כלומר התנהגות שמביאה כבוד לאלוהים. רוב המעשים שעל המאמין המשיחי לעשות הם בתחום המוסרי בין אדם לחברו והם מפורטים בספר הברית החדשה. האחים בקהילה מדגישים שמעשים אלו אינם "תשלום" עבור הכניסה לגן עדן אלא הם נובעים מתוך הכרת תודה לאלוהים על מתנתו. המאמין המשיחי אינו עושה מעשים טובים על מנת לזכות בחיי נצח אלא הוא עושה מעשים טובים בגלל שהוא מודה לאלוהים על כך שהוא כבר נתן לו חיי נצח.

 

אחרית הימים

על פי הכתוב בברית החדשה ישוע אמור לחזור, ראשית הוא יבוא על מנת לקחת את כל המאמינים המשיחיים בעולם אליו לשמיים. זהו אירוע הנקרא 'הלקיחה', ובאירוע זה המאמינים המשיחיים פשוט ייעלמו ברגע אחד ויהיו עם המשיח בשמיים (מאק דונאלד, 1976). לא ידוע מתי אירוע זה יתרחש, אך לאחר שאירוע זה יתרחש תתחיל תקופה של שבע שנים שבסופה יעלו כל הגויים על ירושלים למלחמה עליה ואז ישוע ירד מן השמיים על מנת להושיע את עם ישראל. בתקופת שבע השנים הזאת ימותו שני שליש מעם ישראל ומאוכלוסיית העולם ימותו רבים גם כן. לאחר שישוע ישוב הוא ימלוך מירושלים על כל העולם ולא יהיו יותר מלחמות ואי צדק. ישוע ימלוך למשך אלף שנה ובזמן זה השטן יהיה אסור ולא יוכל להשפיע לרעה על בני אדם. לאחר אלף השנים השטן ישוחרר מכלאו והוא יצליח לשכנע עמים רבים למרוד באלוהים ובישוע. אלוהים יוריד אש מהשמיים אשר תאכל את כל האויבים. לאחר המלחמה האחרונה הזאת אלוהים יברא שמיים חדשים וארץ חדשה שבהם יחיו רק אלו שהאמינו בישוע המשיח. בארץ החדשה ובשמיים החדשים בני האדם יקבלו גוף חדש ולא יוכלו לחטוא יותר. לא יהיה שם מוות, סבל, מחלות, צרות מלחמות, כאב או צער אלא רק שמחה ואושר לנצח נצחים. האחים בקהילה רואים את התקופה שאנו חיים בה כעת כתקופת החסד שלא נגלתה בתנ"ך במפורש. בתקופה זו אלוהים קורא גם לגויים וגם ליהודים לחזור בתשובה ולקבל את ישועתו. תקופה זו תסתיים כאשר ישוע ישוב לקחת את המאמינים המשיחיים לשמיים ואז יתגשמו נבואות התנ"ך לגבי ביאתו של המשיח להושיע את עם ישראל ולמלוך על העולם.

אסיפות וכנסים

במסגרת חיי הקהילה המשיחית יפו ת"א ישנם אסיפות וכנסים למטרות שונות, בכל האסיפות והכנסים נכחתי יותר מפעם אחת ובפרק זה אציין את מהלך האירועים בכל אסיפה וכנס.

 

אסיפות בימי שבת

האסיפות בימי שבת קיימות באותה המתכונת מהקמת הקהילה בשנות השלושים, כלומר אסיפה המחולקת לשני חלקים: סעודת האדון ודרשה. מהקמת הקהילה ועד אמצע שנות התשעים זמן האסיפה היה 18:00 בערב אך באמצע שנות התשעים הוחלט ע"י האחים האחראים בקהילה להעביר את זמן האסיפה לשעות הבוקר וכעת האסיפה מתחילה בשעה 10:30. הסיבה שבעבר זמן האסיפה היה במוצאי שבת הייתה שבברית החדשה כתוב שהמאמינים הראשונים היו בוצעים את הלחם ושותים מן היין ביום ראשון, ומוצאי שבת נחשב כהתחלה של יום ראשון. הסיבות שזמן האסיפה הועבר לשעות הבוקר היו העייפות של חברי הקהילה באסיפות שנערכו במוצאי שבת והרצון להקל על משפחות הבאות עם ילדיהן לקהילה. בימי שבת בבוקר בית הקהילה פתוח משעה 10:00 בבוקר ובקהילה נמצא אח אחראי אחד ועוד אח ואחות. אלו המקדימים מסדרים את השולחן באמצע הרחבה שבמרכז הקהילה. על השולחן מפה לבנה ועליו שני מגשים קטנים מכסף: אחד לספל הזכוכית שבתוכו נמצא היין והשני למצה. ספל הזכוכית והמגש שעליו נמצאת המצה מכוסים במפיות בד לבנות. עד אמצע שנות התשעים היו משתמשים במקום במצה בלחם או בפיתה. הסיבה שהחליפו את הלחם במצה הייתה שהגיעו להבנה שסעודת האדון נוסדה על הבסיס של ליל הסדר בפסח ושבעצם כאשר ישוע ציווה על תלמידיו לקחת מן הלחם הוא החזיק בידו מצה ולא לחם. לאחר שמסדרים את השולחן במרכז בית הקהילה מניחים שירונים על הכיסאות (ראה נספח 5), ישנו שירון "ישן" בצבע חום בעל כריכה עבה ושירים משקפים המוקרנים על מסך במרכז בית הקהילה. השירון הישן הוא שירון המכיל שירים שתורגמו לעברית בעיקר מאנגלית והשירים מהשקפים הם שירים שנכתבו בעיקר ע"י מאמינים משיחיים בישראל בשפה העברית. לאחר שהשירונים חולקו לכיסאות דואגים להפעיל את המזגן ולהפעיל את מתקן השתייה למים חמים, אשר ישתמשו בו לאחר האסיפה. לאט לאט מגיעים לבית הקהילה אחים ואחיות נוספים, מבקרים מקהילות אחרות או כאלו המתעניינים באמונה המשיחית, ומברכים אחד את השני ב'שבת שלום' ו'בוקר טוב'. הבאים לקהילה לבושים בבגדים נאים ומסודרים אך אין איזה שהוא לבוש המאפיין את האחים והאחיות בקהילה. חלק מן האחיות לובשות שמלה או חצאית וחלקן לובשות מכנסיים. שני אחים דואגים להוציא אל מחוץ לבית הקהילה דוכן ספרים בנושא המשיחי הניתנים ללא תשלום, הספרים הם בשפות עברית, ערבית ורוסית. אחד האחים מכין את הגיטרה לאסיפה ואחות אחרת מכינה את הפסנתר והספרים שמהם היא מנגנת. חלק מן האחים יושבים בשקט וקוראים מכתבי הקודש או עוצמים עיניים ומתפללים בלבם. שאר האחים מדברים זה עם זה עד השעה 10:30. בשעה 10:30 כל האחים והאחיות יושבים על הכיסאות לאחר שהם לקחו את ספר כתבי הקודש שלהם. המשפחות עם הילדים מושיבים את ילדיהן לידן ודואגים שהם ישבו בשקט בזמן האסיפה ורוב הנשים מכסות את ראשן באמצעות מטפחת. ישנה אחות אחת המתרגמת את הנאמר מעברית לאנגלית בעבור אחות אחרת ולפעמים אם יש צורך אח או אחות מתרגמים עבור מי שזקוק לכך בשפה אחרת. האסיפה מתחילה בדממה כאשר חלק מן האחים קוראים בכתבי הקודש, אחרים עוצמים עיניים ומתפללים ואחרים מחכים לראות כיצד תתנהל האסיפה. כאשר מגיעים אורחים מקהילות אחרות קם אחד האחים בתחילת האסיפה ומציג אותם ומודיע שהם מאמינים משיחיים אשר ישתתפו עמם בסעודת האדון. לאורך האסיפה של סעודת האדון שורר שקט בבית הקהילה, כאשר באופן ספונטני ובלתי מתוכנן קמים אחד אחר השני אחים ומתפללים בקול רם, בוחרים שירים או קוראים קטע כלשהו מכתבי הקודש ומדברים עליו כמה מלים, האחים טוענים שכל אח קם כפי שהוא מודרך ע"י רוח הקודש. האחיות אינן לוקחות חלק פומבי באסיפות, רק האחים רשאים להתפלל בקול רם, לבחור שיר או לקרוא קטע מהכתובים. האחיות מתפללות בשקט בלבן ומצטרפות לשירה בקול רם. כאשר אח קם להתפלל הוא עומד במקומו כאשר עיניו עצומות ושאר הקהילה עוצמים עיניים, חלקם מרכינים את ראשם ואת גוום כלפי הברכיים ומשלבים את כפות ידיהם. האח שקם להתפלל פותח בדרך כלל במלים: "אבינו שבשמיים..." ולאחר מכן הוא מודה לו בשם הקהילה על האפשרות להתאסף בבוקר זה לסעודת האדון. ביטויים נפוצים בתפילות הם: "תודה לך שהוצאת אותנו מהעולם הזה", "תודה שפקחת את עינינו לראות את האמת", "תודה שסלחת לנו על חטאינו", "כי אין/לא הייתה דרך אחרת להושיע אותנו" ו"תודה שהצלת אותנו מאבדון נצחי". התפילה כוללת הודיה על טובו של אלוהים ובקשה להדרכת רוח הקודש באסיפה, התפילה מסתיימת בדרך כלל במילים: "... אנו מתפללים בשם ישוע המשיח". כאשר אח בוחר שיר הוא אומר את מספר השיר ומהיכן השיר, מהשירון או מהשקפים. כאשר האח בוחר שיר מהשירון הישן השירים הם שקטים וארוכים יותר, רוב השירים מהשקפים קצרים וקצביים יותר. במהלך האסיפה האחים בוחרים שירים בעיקר מהשירון הישן. תוכן השירים משתנה משיר לשיר, אך באופן כללי קיימת הודיה לאלוהים בשירים ותיאור חסד אלוהים עבור בני האדם בכך שהוא שלח את בנו ישוע המשיח למות עבור בני האדם החוטאים, היינו כל האנושות. כאשר אח קם לקרוא קטע מכתבי הקודש הוא מודיע את המקום שממנו הוא קורא והשאר פונים למקום בכתבי הקודש שלהם ובשפה שלהם. קטעי הקריאה מטרתם לעודד את האחים והאחיות, לשבח ולהודות לאלוהים, להבהיר נקודה תיאולוגית בתוכנית הישועה של אלוהים ולהזכיר את המטרה שלשמה משתתפים בסעודת האדון. לעתים קרובות האח שקם לקרוא קטע מסוים מכתבי הקודש מזכיר לאחים ולאחיות מה היה מצבם הרוחני בעבר ומה מצבם כעת כשהם מאמינים בישוע המשיח, כלומר כיצד אלוהים העביר אותם מחושך לאור, מעבדות לחרות, מנידונים לאבדון נצחי ליורשי חיי עולם ומעבדים לחטא ואויבים לאלוהים לקדושים. כמעט בכל אסיפה מוזכרת הסיבה שלשמה מבצעים את סעודת האדון, בין אם בתפילות ובין אם בשירים ובקטעי הקריאה. האחים מזכירים שישוע המשיח ציווה על תלמידיו לאכול מן הלחם ולשתות מן היין על מנת לזכור אותו, את מותו הקשה על הצלב, את תחייתו לאחר שלושה ימים ואת שובו למלוך על העולם בעתיד. לאחר 40-45 דקות אחד האחים קם להתפלל עבור הלחם (המצה) לאחר ששאר האחים והאחיות בחנו את ליבם בשקט לפני אלוהים על מנת שהם יוכלו להתוודות לפני אלוהים בלבם על כל חטא לפני שהם לוקחים מן הלחם והיין. לאחר שהאח מסיים את תפילתו הוא ניגש אל השולחן שבמרכז בית הקהילה, מסיר את המפית מעל למצה ובוצע אותה. אותו האח מעביר את המגש לאחים ולאחיות וכל אחד לוקח חתיכה קטנה מהמצה השבורה ואוכל אותה כאשר הוא זוכר את גוף המשיח אשר נבצע בעדו. האח שמחלק את הלחם אינו מגיש את המגש לילדים או לאלו שעדיין לא האמינו ונטבלו במים. לאחר שכל האחים והאחיות לקחו מן הלחם האח שהגיש להם לוקח גם הוא מן המצה ומחזיר את המגש לשולחן ומניח על המגש את המפית הלבנה וחוזר למקומו. אח אחר קם ומברך על כוס היין המסמלת את דמו של ישוע אשר נשפך כאשר תקעו מסמרים בכפות ידיו ורגליו וכאשר חייל רומי דקר אותו בצדו בהיותו על הצלב. בתפילה זו מזכירים לעיתים את העיקרון מספר ויקרא יז' 11: "כי הדם הוא בנפש יכפר" וגם "וללא שפיכת דם אין מחילה" (אל העברים ט' 22, הברית החדשה) על מנת לציין שדמו הנשפך של ישוע מכפר על חטאי המאמינים בו. בסיום התפילה האח ניגש לשולחן, מסיר את המפית מעל לספל היין ומעביר את הספל לאחים ולאחיות. בסופו של דבר האח שותה מן היין ומחזיר את הספל לשולחן ויושב במקומו. שוררת דממה בבית הקהילה עד שאחד האחים בוחר שיר נוסף והקהילה מצטרפת להלל. בסיום השיר הילדים עולים לשיעור שלהם עם אחד האחים או אחת האחיות והמבוגרים נשארים לשמוע את הדרשה. לעיתים לאחר השיר קם אחד האחים האחראיים ומודיע הודעות שונות לגבי אסיפות מיוחדות או הודעות אחרות ורק לאחר מכן הילדים עולים לשיעור שלהם. אחד מארבעה האחים שדורשים בשבת קם וניגש לדוכן הדרשות עם ספר כתבי הקודש שלו ודפים שהוא הכין לדרשה. לעיתים האח לוקח כוס מים ומניח על השולחן לידו או שאח אחר דואג להביא לו כוס מים. רוב הדרשות נפתחות בתפילה שבה הדובר מבקש מאלוהים להדריך את השיעור ברוח הקודש ושהוא ידבר אל לב השומעים. לאחר התפילה האח הדורש מפנה את הקהל לקטע מכתבי הקודש שעליו הוא רוצה לדבר ולאחר מכן הוא קורא את הקטע. האח הדורש בוחר את הקטע שעליו הוא רוצה לדבר ואת הנושא שעליו הוא רוצה לדבר. לאחר שהאח הדורש קורא את הקטע הוא מתחיל לפרש אותו ולהדגיש את העקרונות והלקחים שהוא מוציא מהקטע. במהלך הדרשה האח הדורש מפנה את הקהל לקטעים נוספים בכתבי הקודש המדברים על אותו הנושא ומחזקים את טענותיו. בחלק גדול מהדרשות ניתן לשמוע את המשפטים "לא ניתן לאבד את הישועה שלנו" וגם "אף אחד לא יכול לחטוף אותנו מידו של אלוהים", אשר מטרתם לחזק את בטחון האחים והאחיות בשייכותם לאלוהים לנצח. יחד עם זאת, בהרבה מן הדרשות האח הדובר מבהיר לאחים ולאחיות שהמאמין המשיחי אינו יכול לחיות כמו שאר העולם. האח הדובר קורא לאחים ולאחיות להיבדל מהחטא ומתאוות העולם ולהידמות למשיח ישוע. בדרשות יש דגש על כך שעל המאמינים המשיחיים להידמות יותר ויותר לישוע ושזוהי מטרתם בחיים על מנת להיות מוכנים כאשר הוא ישוב לקחת את הקהילה להיות עמו בשמיים. משך הדרשה הוא בין 40 דקות לשעה והאח הדורש מסיים את הדרשה בתפילה. כאשר מסתיימת הדרשה, ניתן לומר שמסתיים החלק הפורמלי של האסיפה והילדים יורדים למטה מהשיעורים שלהם לזמן של "התחברות". זמן ההתחברות הוא זמן שבו האחים והאחיות יושבים ומדברים ומחזקים את הקשר החברתי ביניהם. יש אלו הממשיכים בדיון לגבי הנאמר בדרשה או בנושא אחר מכתבי הקודש. בזמן זה מחזירים האחים והאחיות את הספרים לארונות ומעבירים את שולחן הלחם והיין ממרכז הרחבה ומצמידים אותו לקיר לאחר שלוקחים את המפה, הספל והמגשים למטבח. על השולחן מניחים קופת תרומות מעץ, שתייה וכיבוד קל. חלק מהאחים והאחיות תורמים לתוך קופת הקהילה סכומים שלא ניתן לדעת אותם אך הנוהג בקהילה הוא שעל המאמין המשיחי לתת לאלוהים בחזרה מהכסף שאלוהים נתן לו. בדרך כלל משתמשים בעיקרון של נתינת המעשר למרות שלא בודקים כמה כסף תורם כל אח. בזמן ההתחברות הילדים רצים ומשחקים ביניהם והמבוגרים יושבים או עומדים ומשוחחים אחד עם השני. יש כאלה הניגשים לאח שדרש ושואלים אותו שאלות לגבי הדרשה שלו ואם יש מבקרים שאינם משיחיים אז מתפתחות שיחות לגבי האמונה המשיחית. לעיתים יש צורך לשוחח ביחידות עם שני האחים האחראים בקהילה והם עולים ביחד עם אח או אחות לחדרי הילדים ומשוחחים ביניהם. אחד האחים או אחת האחיות דואגים להדיח את הכלים במטבח ולזרוק את שקית האשפה. זמן ההתחברות נמשך כארבעים דקות ולאחר מכן מתחילים האחים והאחיות לעזוב את בית הקהילה. שני האחים האחראים בקהילה דואגים לספור את התרומות ולמלא את הדוחות המתאימים עבור העמותה. שני אחים אחרים מכניסים את דוכן הספרים בחזרה לתוך בית הקהילה ואחרים דואגים לכבות את כל מכשירי החשמל והאורות. בית הקהילה נסגר לאחר שהאחרונים להישאר מברכים אחד את השני ב'שבוע טוב' ונפרדים כל אחד לדרכו.             

 

אסיפות בימי רביעי

המאמינים המשיחיים הראשונים "היו שוקדים על תורת השליחים, על ההתחברות, על בציעת הלחם ועל התפילות" (מעשי השליחים ב' 42). האסיפות בימי רביעי בערב מטרתן לסייע לחברי הקהילה לשקוד על התפילות, על תורת השליחים וגם על ההתחברות. באסיפות בימי רביעי חברי הקהילה לא מקיימים את טקס סעודת האדון והזכרת מות המשיח ישוע אינה כה מרכזית כבאסיפה של יום שבת.

עד אמצע שנות התשעים האסיפות של אמצע השבוע התקיימו בימי שני בערב בשעה 18:30 ולאחר מכן הועברו לימי רביעי בשעה 18:30. נוסף על ההחלטה להעביר את האסיפה ליום רביעי הוחלט ע"י האחים האחראים לקיים באסיפה הראשונה בכל חודש אסיפת תפילה בלבד. בדרך כלל בית הקהילה נפתח בשעה 16:30 ע"י אח שמגיע ישירות מעבודתו אל בית הקהילה ודואג להביא את המכתבים מסניף הדואר ולהדליק את האורות והמזגנים. בשעה 18:00 מתחילים להגיע לאט לאט אחים ואחיות נוספים לבית הקהילה והם מברכים אחד את השני ב'שלום' ו'ערב טוב'. האחים והאחיות מתיישבים במקומות שהם בדרך כלל קבועים, אלא אם כן מגיעים אורחים התופסים את מקום הישיבה של אח או אחות. רוב האחיות מכסות את ראשן באמצעות מטפחת ראש ואחד האחים מכין את הגיטרה לשירה. לפעמים מחכים לאח או אחות שצריכים להגיע ולכן לא מתחילים בדיוק בשעה 18:30. האסיפה מתחילה כאשר אחד האחים בוחר שיר מהשקפים וכולם מתחילים לשיר בליווי הגיטרה. לאחר מכן נבחרים עוד שני שירים ע"י האחים ומתחילה אסיפת התפילה. אחד האחים שואל את הקהל אם יש להם נושאים לתפילה ואז אחים ואחיות מעלים נושאים ובקשות לתפילה. חלק מעלים נושאים אישיים הקשורים לחייהם או חיי אחרים, אחרים מעלים נושאים הקשורים לחיי הקהילה או קהילות אחרות בארץ ובעולם. יש בקשות לתפילה עבור חולים אשר הם חלק מהקהילה או שהם מוכרים לחברי הקהילה, עבור כאלה שהיו שייכים בעבר לקהילה אך הפסיקו להאמין ועזבו את הקהילה ועבור אירועים מיוחדים של הקהילה. לאחר שנאמרו הנושאים והבקשות לתפילה האחים והאחיות עוצמים עיניים ורוב האחים קמים זה אחר זה להתפלל. כאשר אח אחד קם להתפלל השאר יושבים בשקט וכאשר הוא מסיים את תפילתו כולם מצטרפים ל'אמן' על תפילתו. לרוב האחים מבקשים בתפילתם מאלוהים שיושיע ויפקח את עיני הלא נושעים כך שגם הם יאמינו בישוע. בין תפילות האחים שורר שקט עד שקם אח נוסף להתפלל. אסיפת התפילה מסתיימת כאשר שורר שקט לזמן ארוך ומבינים שלא יקום אח נוסף להתפלל או כאשר קמו כל האחים שקמים בדרך כלל להתפלל. לאט לאט האחים והאחיות קמים ממקומם לזמן של ההפסקה באסיפה, זמן שבו יש כיבוד קל ושתייה על השולחן שבמרכז בית הקהילה. בדרך כלל בכיבוד יש פרוסות לחם, ממרחים שונים וירקות ושתייה חמה וקרה. בזמן ההפסקה האחים והאחיות יכולים לדבר אחד עם השני ולנוח קצת לאחר יום עבודה שעבר על רובם. ההפסקה נמשכת עד השעה 20:00, לעיתים ההפסקה ארוכה יותר ולעיתים קצרה יותר בהתאם לזמן של אסיפת התפילה הקודמת להפסקה. בדרך כלל אסיפת התפילה מסתיימת בשעה 19:30 וכך יש חצי שעה להפסקה. לקראת השעה 20:00 אחד האחים דואג להדיח את הכלים במטבח ואחרים מפנים את השולחן מהכיבוד שעליו. אח נוסף מכין את הטייפ שמקליט את השיעור של אותו הערב. לאחר שמסיימים לסדר את הכלים במטבח, האחים והאחיות יושבים בחזרה במקומותיהם. האח שמלמד פותח את החלק השני של האסיפה ומודיע איזה קטע מכתבי הקודש לומדים הערב. לאחר מכן אותו האח קם ומתפלל ומבקש את הדרכת אלוהים בשיעור הערב. לאחר התפילה האח קורא את הקטע מכתבי הקודש שלומדים באותו הערב. האחים האחראים בוחרים בדרך כלל ללמוד לסירוגין ספר מהתנ"ך ומהברית החדשה ובכל שבוע לומדים פרק או חצי פרק מהספר הנבחר. לאחר קריאת הקטע, האח הדובר עובר פסוק פסוק ומסביר אותו ושואב מהקטע עקרונות ולקחים לחיי האמונה. כמעט בכל שיעור נעשית השוואה בין הדמות מהקטע שנקרא בכתבי הקודש לבין התנהגות האחים ואחות כיום. למשל כאשר קוראים על אמונתו של אברהם ונכונותו להקריב את בנו יצחק, נקראים המאמינים לאמונה ולנכונות להקריב מעצמם למען אלוהים. מצד שני לומדים גם מהדוגמאות השליליות, כגון החטא של דוד כאשר הוא לקח את בת שבע וגרם להריגתו של בעלה אוריה החיתי. המאמינים מוזהרים שלא ליפול באותן הטעויות של אנשי האמונה בעבר, כדוד המלך. לא אחת מזכירים בשיעורים בימי רביעי את ההבדל בין התנהגות ועתיד האנשים שאינם מאמינים ושייכים לעולם, ובין התנהגות ועתיד המאמינים בישוע. ההבדל שאמור להיות בין המאמין המשיחי לעולם הוא בתחום הדיבור, המחשבה, הלבוש, ההתנהגות כלפי הזולת, יחסי המין, הציות לרשויות ועבודת האלוהים. משך השיעור הוא כארבעים וחמש דקות ולאחר מכן יש כרבע שעה לדיון שבו כל אח יכול להוסיף ממחשבותיו לגבי הקטע שנלמד או לשאול שאלה לגבי פסוק שאינו ברור. לעיתים רחוקות קיימת אי הסכמה בין חלק מהאחים ומתנהלים ויכוחים. בסביבות השעה 21:00 האחים והאחיות סוגרים את ספר כתבי הקודש שלהם ואחד האחים קם ומסיים את האסיפה בתפילה. בסיום התפילה אחד האחים בוחר שיר שבדרך קשור לנושא שנלמד, ומסיימים את האסיפה בהלל. בסוף השיר האחים והאחיות מחזירים את הספרים למקומם בארונות, מחזירים את הטייפ למקומו ומתארגנים לחזרה הביתה. תוך עשר דקות בערך האורות והמזגנים בבית הקהילה נכבים ובית הקהילה נסגר. לפעמים יש כאלו הנשארים מאוחר יותר על מנת להמשיך לדון בנושא שנלמד הערב. האחים והאחיות מברכים אחד את השני ב'נסיעה טובה', 'חצי שבוע טוב' ו'לילה טוב' וכל אחד חוזר לביתו עד האסיפה הבאה ביום שבת בבוקר.

האסיפה המתקיימת באסיפה הראשונה בכל חודש מוקדשת לתפילה בלבד. אסיפה זו נפתחת כמו אסיפה רגילה בימיי רביעי והחלק הראשון של האסיפה מוקדש לתפילה עבור נושאים כלליים ונושאים קהילתיים. נושאים כלליים הם נושאים שקשורים למצב מדינת ישראל או מצבן של מדינות אחרות בעולם מבחינה כלכלית, ביטחונית ומוסרית. נושאים קהילתיים הם נושאים הקשורים לחיי הקהילה, אסיפות הקהילה, ניהול הקהילה ומצבן של קהילות אחרות בארץ ובעולם. לאחר התפילה עבור נושאים אלה מתקיימת ההפסקה ולאחר ההפסקה יש אסיפת תפילה נוספת עבור נושאים אישיים. נושאים אישיים הם נושאים הקשורים לחייהם של האחים והאחיות בקהילה או בקהילות אחרות. כמו כן מועלים נושאים אישיים לגבי אנשים המתעניינים באמונה המשיחית והתפילה היא שהם יקבלו את ההחלטה הנכונה. בדרך כלל אסיפת התפילה החודשית מסתיימת מוקדם יותר מהאסיפות הרגילות בימיי רביעי ובית הקהילה נסגר כבר בשעה 20:45.  

 

אסיפות בערבי שישי

לפני כשנתיים החליטו האחים האחראים בקהילה לקיים אחת לחודשיים את האסיפה של שבת בבוקר ביום שישי בערב. במקום שתהיה אסיפת סעודת האדון ביום שבת בבוקר היא מתקיימת ביום שישי הראשון בכל חודש, ובנוסף לאסיפה הרגילה מוגשת ארוחת ערב למשתתפים. האחים בקהילה טוענים שמטרות האסיפה הן לחזק את הקשר החברתי בין האחים והאחיות בקהילה ולהזמין אורחים לאסיפה שלא היו מגיעים בשבת בבוקר. האסיפה מתחילה בשעה 18:30 והאחים והאחיות מגיעים לבית הקהילה בסמוך לשעה זאת אך הפעם הכיסאות מסודרים סביב שני שולחנות ארוכים, המכוסים מפות לבנות. ישנו שולחן נוסף המכוסה מפה לבנה אך אין מסביבו כיסאות והוא נועד למגשים של הארוחה המוגשת בצורת מזנון. האסיפה מתחילה בסעודת האדון בדיוק באותה המתכונת של ימי שבת אך מסביב לשולחנות. לאחר שמסתיימת סעודת האדון, אחד האחים קם ומברך על המזון והשאר ניגשים לשולחן שעליו נמצא המזון והשתייה. כל אחד לוקח את צלחתו ויושב מסביב לשולחנות. בזמן הארוחה מתנהלות שיחות בין חברי הקהילה וכן מתנהלות שיחות עם האורחים שהופיעו באותו הערב. כאשר מסיימים לאכול ודואגים לאסוף את כל הצלחות והכלים ולהדיח אותם, יושבים שוב מסביב לשולחנות אך עם השירונים וכתבי הקודש. שרים כמה שירי הלל ולאחר מכן אחד האחים דורש דרשה קצרה מכתבי הקודש. משך הדרשה הוא כחצי שעה ולאחר הדרשה האסיפה מסתיימת בתפילה והאחים והאחיות דואגים לנקות את בית הקהילה ולסדר את הכיסאות בסדר הרגיל. בסביבות השעה 21:30 בית הקהילה נסגר והאחים והאחיות עושים את דרכם בחזרה הביתה.

 

אסיפת עסקים

היות שהקהילה הנה עמותה רשומה עליה לקיים אחת לשנה אסיפת עסקים של הקהילה. באסיפה זו משתתפים חברי הקהילה בלבד, כאשר חבר קהילה מוגדר כאחד שהאמין בישוע ונטבל, משתתף בקביעות באסיפות הקהילה והוא רואה את הקהילה כקהילה שלו. אסיפה זו לא מתקיימת בימי שבת או רביעי אלא ביום אחר בשבוע על מנת שלא ישתתפו באסיפה כאלה שאינם חברי קהילה. באסיפה זו אחד האחים האחראים מדווח על האופן שבו השתמשו בכסף שנתרם לקהילה. הדיווח כולל את מקור התרומות, כלומר האם התרומות הגיעו מקופת הקהילה או שנשלחו ע"י מאמינים משיחיים מחו"ל. אחת האחיות רושמת פרוטוקול של אותה האסיפה, אשר נשלח לרואה החשבון של הקהילה. באסיפה זו יכולים חברי הקהילה להגיב ולהעיר על האופן שבו נעשה שימוש בכספי הקהילה ולהציע דרכים לשימוש בכספי הקהילה. כספי הקהילה משמשים את אחזקת בית הקהילה, תרומות לאנשים שונים, מימון אירועים והסעות. חלק לא קטן מכספי הקהילה משמש עבור הפצת האמונה המשיחית ולכן אחד האחים הפעילים בתחום זה מדווח על הפעילות שנעשתה בשנה האחרונה בעיקר באמצעות אתר הקהילה באינטרנט (ראה ברשימת המקורות)  להפצת האמונה. האסיפה מסתיימת בהצבעה לאישור הדוח הכספי ולאחר מכן אחד האחים קם ומתפלל וחברי הקהילה חוזרים לביתם.

 

אסיפת אחראים

ישנם שני אחים אחראים בקהילה המתפקדים כמנהיגי הקהילה והם נפגשים בערך פעם אחת בחודש על מנת לדון בענייני הקהילה ולקבל החלטות שונות. מטרת הפגישה שלהם היא גם להתפלל עבור הקהילה וחברי הקהילה.

 

כנס קהילתי שנתי

אחת לשנה מתקיים כנס של חברי הקהילה בבית הארחה למשך סוף שבוע. מטרת הכנס היא לחזק את הקשר החברתי בין חברי הקהילה. כנסי הקהילה השנתיים התקיימו בעבר בבתי הארחה משיחיים באזור חיפה ובאזור ירושלים. היו שנים שבהן הכנס התחיל ביום חמישי בערב והסתיים במוצאי שבת אך בשנתיים האחרונות הכנסים נערכו מיום שישי בצהרים עד מוצאי שבת. בכנסים שהתחילו מיום חמישי בערב היה טיול לחברי הקהילה ביום שישי ובכנסים הקצרים יותר אין טיול. בכנסים יש זמן לחברי הקהילה לשבת ביחד ולאכול ביחד. הכנס האחרון התקיים בנובמבר 2004 במושב משיחי בדרך לירושלים הנקרא יד השמונה. הכנס התחיל אחר הצהרים ולאחר שחברי הקהילה קיבלו את חדריהם הם נפגשו לארוחת ערב ב18:30. ארוחת הערב ביום שישי נפתחה בשני שירים ולאחר מכן הייתה תפילה עבור המזון. לאחר ארוחת הערב הייתה אסיפה עבור חברי הקהילה, באסיפה זו היו שירי הלל בתחילה ולאחר מכן הוזמן אח מקהילה משיחית בחיפה לדרוש מכתבי הקודש. בסיום הדרשה היה כיבוד ושתייה לחברי הקהילה והתנהלו שיחות עד שכל אחד פנה לחדרו. לאחר ארוחת הבוקר חברי הקהילה התאספו לאסיפת הבוקר. בשנים הקודמות אורגנה נסיעה לירושלים על מנת לבקר באסיפת שבת של קהילה משיחית הנמצאת במרכז ירושלים. באסיפה חברי הקהילה צפו בסרט של קבוצת נערים משיחיים מישראל אשר נסעו בקיץ לאפריקה על מנת לעזור בבתי יתומים. לאחר הסרט הייתה הפסקה קצרה והוזמן לדרוש אח צעיר מארצות הברית הנמצא בארץ למטרות לימודים. בסביבות השעה 13:00 עשו חברי הקהילה את דרכם לחדר האוכל לארוחת הצהרים. לאחר ארוחת צהרים היה זמן של מנוחה עד השעה 16:30 ובשעה זו התקיימה אסיפת סעודת האדון. באסיפה זו לא הייתה דרשה אלא רק שירי הלל, תפילות וקריאה מכתבי הקודש ולאחר מכן חברי הקהילה לקחו מן המצה ומן הלחם. הכנס הסתיים בארוחת ערב במוצאי שבת. לאחר הארוחה כל אחד פנה לדרכו בחזרה הביתה. 

 

כנס קהילות האחים

באחת השבתות בחודש מרץ מתקיים כנס לקהילות האחים בישראל בבית קהילת האחים בנצרת. בישראל ישנן קהילות משיחיות השייכות לזרמים משיחיים שונים וכנס זה נועד עבור קהילות האחים בלבד. הכנס מתחיל בשעה 10:00 בבוקר ומסתיים לקראת הערב. באותה השבת האסיפה בקהילה המשיחית ביפו מתבטלת וחברי הקהילה ואחרים המעונינים להגיע לכנס נוסעים ביחד באוטובוס לכנס בנצרת. בית הקהילה בנצרת אינו נראה ככנסייה אלא כאולם אסיפות. אין באולם פסלים או צלבים אלא פסוקים מכתבי הקודש בערבית, כמו בבית הקהילה ביפו. הכנס מתקיים כל שנה בנצרת היות שהאולם של בית הקהילה בנצרת גדול מספיק עבור משתתפי הכנס. לכנס זה מגיעים אחים ואחיות משתי קהילות דוברות עברית ביפו ובחיפה, ומשלוש קהילות דוברות ערבית בנצרת, בכפר יסיף ובאבלין. מספר משתתפי הכנס מוערך במאתיים. בית הקהילה בנצרת ממוקם בסמוך לבית הימק"א וכפר ישוע, זהו כפר המנסה להמחיש את החיים לפני אלפיים שנה כאשר ישוע התהלך בארץ. בית הקהילה נמצא למרגלות הר שעליו ממוקם בית החולים הסקוטי. יש לציין שלפני כשנתיים, הקהילה בנצרת סבלה רדיפות ואיומים מצד גורמים מוסלמים אשר הביעו את זעמם על טענת המשיחיים שישוע גדול ממוחמד. אל בית הקהילה בנצרת נזרקו מספר בקבוקי תבערה אך לא נגרם נזק לרכוש או לבני אדם. מטרת כנס קהילות האחים בישראל היא לחזק את הקשר בין האחים והאחיות מהקהילות השונות ולעודד אחד את השני. בשעה עשר מתחילים להגיע אחים ואחיות ממקומות שונים, בכניסה עומדים אחים ואחיות אחרים אשר מברכים את הבאים ומציעים להם כיבוד ושתייה. בסביבות השעה 10:30 מתחילה האסיפה הראשונה, הדובר מדבר בערבית ויש תרגום לעברית. מברכים מהבמה את כל הבאים מהקהילות השונות ולאחר מכן פותחים את הכנס בתפילה כאשר מבקשים מאח דובר עברית להתפלל וכן מאח דובר עברית להתפלל אחריו. לאחר התפילה מתחילים לשיר משקף המוקרן על מסך, יש שירים בערבית בלבד, בעברית בלבד ובאנגלית. לעיתים יש גם שירים שתורגמו מאנגלית לשתי השפות והקהל יכול לשיר ביחד שירי הלל. בסיום ההלל קם בדרך כלל אח מקהילה דוברת ערבית ודורש מכתבי הקודש כאשר אח אחר מתרגם את הדרשה לעברית. אלו הזקוקים לתרגום לאנגלית יושבים בפינה באולם ויש מי שמתרגם להם את הדרשה, אך לא מהבמה. לאחר הדרשה בערבית יש כמה שירים ולאחר מכן קם אח דובר עברית לדרוש ומתרגמים אותו לערבית מהבמה. לא אחת מזכיר הדובר את האחדות הקיימת בין המאמינים מרקע יהודי לבין המאמינים מרקע ערבי ומציין שרק באמצעות המשיח ישוע מצליחים להגיע לאחדות כזו. חשוב לציין שלפני שכל דורש מטיף מכתבי הקודש הוא מספר מעט על המצב בקהילה שאליה הוא משתייך. בסיום הדרשה בעברית יש זמן לארוחת צהרים שהכינו האחים והאחיות מהקהילה בנצרת, וכולם יושבים ביחד בחצר בית הקהילה ואוכלים ביחד. האסיפה הבאה אינה צמודה לזמן ארוחת הצהרים כך שיש זמן לשיחות והתחברות. באסיפה האחרונה קם אח דובר ערבית ודורש מכתבי הקודש ובסיום האסיפה מתפללים, יש כיבוד ושתייה וחברי הקהילות השונות נוסעים בחזרה לבתיהם לאחר שהם מברכים לשלום אחד את השני.  

 

כנס היהודים המשיחיים בשבועות

בכל שנה בחג השבועות מתאספים חברי הקהילות המשיחיות בישראל באזור ירושלים. הכנס מיועד במיוחד לקהילות משיחיות דוברות עברית, למרות שמשתתפים בכנס גם מאמינים משיחיים שאינם דוברי עברית. כנס זה מהווה עדות לכך שחברי הקהילות המשיחיות דוברות העברית מזדהים יותר עם חברי קהילות משיחיות דוברות עברית אחרות מאשר עם חברי קהילות משיחיות דוברות ערבית או שפות אחרות. הסיבה לכך שהכנס נערך בחג השבועות היא שבספר הברית החדשה כתוב שהקהילה הראשונה נולדה בחג השבועות. מטרת הכנס היא לחזק את הקשר בין הקהילות המשיחיות השונות בישראל וכמו כן להביא "ביכורים רוחניים" לאלוהים, כלומר שירי הלל. הכנס מתקיים תחת כיפת השמיים ובכנס משתתפים למעלה מ500 אחים ואחיות מאילת ועד רמת הגולן. יש לציין שלא מדובר בכנס של קהילות אחים אלא בכנס כללי של כל הקהילות המשיחיות בישראל על זרמיהן השונים. בתחילת הכנס יש זמן לשיחות בין משתתפי הכנס ולאחר מכן שרים כמה שירי הלל ואחד ממארגני הכנס, השייך לאגודה הארץ ישראלית של היהודים המשיחיים, פותח בדברי ברכה. לאחר דברי הפתיחה מזמינים דובר מאחת הקהילות בארץ לדרוש מכתבי הקודש, כאשר נושא הדרשה הוא בדרך כלל חג השבועות וחשיבות האחדות של המאמינים המשיחיים בישראל. לאחר הדרשה יש זמן פנוי לארוחת צהרים שכל אחד מביא לעצמו, ובזמן זה מסתובבים האחים והאחיות מהקהילות השונות ופוגשים פנים מוכרות ומברכים אחד את השני לשלום. בסיום ארוחת הצהרים כל קהילה יכולה להופיע על הבמה עם שיר חדש, ריקוד או הצגה. כך כל קהילה משתפת את שאר המאמינים ב"ביכורים הרוחניים" שהיא נותנת לאלוהים. משך ההופעות הוא כשעתיים ולאחר מכן נותר זמן להתחברות ולשיחות. בסביבות השעה חמש חברי הקהילות השונות מתפזרים כל אחד לעירו, חלקם ברכבים וחלקם באוטובוסים שהקהילות שכרו לאירוע.

חגים  

אף על פי שבשיחות עם חברי הקהילה ועם האחראים בקהילה עולה שאין צורך לחגוג חגים כלשהם על פי האמונה המשיחית ועל פי הכתוב בברית החדשה, ניתן לראות את ההתייחסות המיוחדת לחגים בחיי הקהילה. לא ניתן למצוא בחיי הקהילה חגיגת חגים "נוצריים" כמו חג המולד ופסחא, או אפילו איזושהי התייחסות לחגים הנוצריים. חברי הקהילה טוענים שאין בברית החדשה שום מצווה לחגוג את החגים הנוצריים ושאלו הן תוספות מאוחרות של הכנסייה הקתולית. אם קיימים בקהילה אחים או אחיות אשר נולדו בחו"ל והם הורגלו לחגוג את החגים הנוצריים, ובעיקר את חג המולד, הם מזכירים את החג בביתם אך לא בקהילה. בקהילה המשיחית ביפו מלמדים שהמאמין המשיחי נמצא בברית חדשה עם אלוהים ולכן הוא אינו חייב לקיים את ברית סיני, כלומר את התורה. מכאן שהמאמין המשיחי אינו חייב לשמור את חגי ישראל, אבל מלמדים בקהילה שחגי ישראל הם בעלי משמעות רוחנית ונבואית שיש ללמוד ממנה. כאשר מתקרבים לתקופה של חג הרשום בתורה, מזכירים זאת בקהילה ובדרך כלל אחד הדוברים מתייחס לחג ומסביר את משמעות החג בעבר, בהווה ובעתיד. כבר צוינה המשמעות של חג השבועות בעיני המאמין המשיחי ובפרק זה יוצגו שני חגים אשר בהם הקהילה עורכת אירוע מיוחד. בשנים בהן חג מהתורה או יום העצמאות מתקיים בתאריך שבו יש אסיפה בבית הקהילה בימי רביעי או שבת, האסיפה מתבטלת על מנת לאפשר לחברי הקהילה להיות עם בני משפחתם. בדרך כלל כאשר יש יום חג ביום רביעי אז האסיפה מועברת ליום שני באותו השבוע וכאשר החג הוא ביום שבת אז האסיפה בשבת מתבטלת.  

 

פסח

פסח הוא החג הראשון בשנה המופיע בתורה בחודש ניסן ומטרתו היא לזכור את יציאת מצרים, מעבדות לחרות. חברי הקהילה המשיחית ביפו רואים חשיבות גדולה לחג זה ולמה שהוא מסמל, היות שגם ישוע נצלב וקם לתחייה בחג הפסח. ההקבלה שנעשית בין משמעות החג בתורה לבין הברית החדשה היא כזאת: במכת הבכורות לפני שאלוהים הוציא את עם ישראל ממצרים, היה על עם ישראל לשחוט שה תמים ולמרוח את דמו על המזוזות ועל משקוף הדלת. אלוהים ראה את הדם ולכן פסח מעל לבתיהם של בני ישראל וכך הם ניצלו ממכת הבכורות. בדומה לכך, בברית החדשה ישוע הוא השה התמים שנשחט ודמו נשפך על מנת שאלוהים יפסח מעל המאמינים בו את עונש הגהנום. בנוסף לכך, חג הפסח מסמל יציאה מעבדות לחרות וכך גם ישוע במותו שחרר את מאמיניו מעבדות לחטא ועונשו, המוות, אלי חרות של חיי נצח בגן עדן. ישוע נקרא בספר הברית החדשה שה האלוהים הנושא חטאת העולם והוא מקביל לשה הפסח שנשחט. בקהילה המשיחית ביפו מציינים את ההקבלות הללו בחודש שלפני חג הפסח ועורכים ליל סדר בבית הקהילה בערב שלאחר ליל הסדר הרגיל. הסיבה שליל הסדר מתקיים יום מאוחר יותר היא על מנת לאפשר לחברי הקהילה לחגוג עם בני משפחותיהם שאינם משיחיים. בחודש שלפני ליל הסדר הקהילתי נעשות הכנות לאותו הערב ודואגים לרשום את כל אלו שמתכוונים להגיע, במיוחד שמים דגש על הזמנתם של אורחים שאינם מאמינים משיחיים. ערב זה נחשב כערב מרכזי להפצת והכרזת האמונה המשיחית לאורחים שאינם משיחיים ובערב זה ישנם כחמישים משתתפים בליל הסדר, אשר חלק גדול מהם אינם משיחיים. ליל הסדר בקהילה מתחיל בדרך כלל בשעה 19:00 וכאשר נכנסים לבית הקהילה מוצאים שולחנות ערוכים עם מפות עליהם. השולחנות מסודרים בצורה של ח ועוד שורה ישרה של שני שולחנות. על השולחנות ניתן למצוא את הברכות השונות של החג, מצות, יין ומיץ ענבים, הגדות של פסח וצלחת של פסח. בראש השולחנות יושבת המשפחה של עורך הסדר, שהוא אחד משני האחים האחראיים בקהילה. בכל מקום ישיבה ישנו פתק שעליו כתוב שם היושב, כך שאין צורך להתלבט לגבי מקום הישיבה. בסביבות השעה 19:15, לאחר שרוב המוזמנים הגיעו נפתח ליל הסדר על ידי עורך הסדר בדברי ברכה וכן הסבר קצר לגבי מהות ליל הסדר המשיחי. עורך הסדר מסביר שבליל סדר זה לא קוראים את כל ההגדה אלא רק חלקים ממנה, אך קוראים קטעים מהתנ"ך ומהברית החדשה הקשורים לליל הסדר. ליל הסדר נערך כמעט כמו ליל הסדר הרגיל אך מדלגים על קטעים מסוימים בהגדה ובמקומם קוראים מהתנ"ך את סיפור יציאת מצרים ולאחר מכן מסבירים את משמעות החג בברית החדשה. עורך הסדר מדגיש שבברית החדשה כתוב שגם ישוע חגג את ליל הסדר באופן דומה עם תלמידיו, יום לפני שהוא נצלב. כאשר ישוע ציווה על תלמידיו לאכול מן הלחם על מנת לזכור את גופו שנצלב למענם זה היה כאשר הוא חילק להם את המצה לפני סעודת ליל הסדר. הכוס שהוא חילק להם ואמר להם לשתות ממנה על מנת לזכור את דמו שנשפך בעבורם הייתה הכוס השלישית לאחר הארוחה. במהלך הסדר שרים הן שירים מסורתיים מההגדה והן שירים שנכתבו או הולחנו על ידי מאמינים משיחיים, רובם ממזמורי תהילים. לאחר הארוחה הילדים מחפשים את האפיקומן והילד או הילדה שמצאו אותו זוכים בפרס, אך גם שאר הילדים מקבלים מתנה כלשהי. ליל הסדר מסתיים בשירת מספר שירים ממזמורי תהילים ובסוף שרים את "אחד מי יודע", בסוף השיר אחד האחים מתפלל והאורחים עושים את דרכם בחזרה הביתה. רוב חברי הקהילה נשארים על מנת לסדר ולנקות את בית הקהילה.

 

חנוכה

בתורה ובתנ"ך לא מופיעה מצווה לחגוג את חג החנוכה היות שהמאורעות שבעקבותם חוגגים את חנוכה התרחשו לאחר שהסתיימה התקופה שעליה נכתב התנ"ך. בספר הברית החדשה מסופר באחת מהבשורות שכאשר ישוע היה בירושלים חגגו את חג החנוכה, כמובן שהתקופה שבה חי ישוע הייתה לאחר תקופת המקבים. חברי הקהילה המשיחית ביפו רואים בחג החנוכה את התגשמות נבואתו של הנביא דניאל, אומנם אין הם מתייחסים לנס כד השמן אך הם רואים חשיבות בטיהור בית המקדש על ידי המקבים וחידוש עבודת הקורבנות. סיפור המקבים, שהוא התגשמות של נבואת דניאל, מהווה דוגמה לעתיד להתרחש באחרית הימים. כפי שהייתה נבואה לזמנם של המקבים כך קיימת נבואה בספר דניאל המתייחסת לאחרית הימים. כמו שבתקופת המקבים היה מלך יווני אשר טימא את בית המקדש ורדף את היהודים, כך גם בעתיד יקום מלך מהגויים אשר יטמא את בית המקדש השלישי וירדוף את היהודים. באחרית הימים לא יהיו אלה המקבים אשר יטהרו את בית המקדש אלא יהיה זה המשיח ישוע אשר יבוא להציל את עם ישראל מידיי אותו המלך והוא יקים בית מקדש חדש ורביעי וכך עבודת הקורבנות תחודש. מלבד הסיבות התיאולוגיות לחגיגת חג החנוכה, ציון החג בקהילה המשיחית נועד לשמש כאירוע חברתי לחברי הקהילה ואירוע שבו אפשר להזמין חברים שאינם משיחיים אשר יוכלו לשמוע על האמונה המשיחית.

הקהילה המשיחית ביפו מציינת את החג באחד מערבי החג באמצע השבוע של חנוכה. בערב זה כסאות הקהילה מסודרים בצורה כזאת שכולם פונים לאותו הכיוון. מקדימה פרוש מסך ועומד שולחן ועליו חנוכייה ומספר נרות. חברי הקהילה והאורחים נכנסים לבית הקהילה עד השעה שבע בערך ואז אחד האחים פותח את הערב בדברי ברכה והסבר לקהל. האח מסביר מה יתרחש באותו הערב ומדוע אנו חוגגים חג זה שאינו מופיע בתנ"ך או בברית החדשה. הערב נפתח בתפילה של אחד האחים ולאחר מכן מדליקים את הנרות על החנוכייה מבלי לברך: "אשר ציונו להדליק נרות של חנוכה". ממשיכים בשירת "מעוז צור ישועתי" וכמה שירים המוקרנים על המסך. בהמשך יש משחק, בדרך כלל חידון מכתבי הקודש, שכולם מוזמנים להשתתף בו, ילדים ומבוגרים. לאחר המשחק יש "ערב כשרונות" שבו הילדים יכולים לנגן על כלי נגינה כלשהו או מישהו אחר יכול לשיר שיר שכתב. בסיום "ערב הכשרונות" אחד האחים האחראים בקהילה קם ודורש מכתבי הקודש, כאשר הוא מדגיש את חשיבות האמונה בישוע המשיח וקורא לאלו שלא מאמינים בישוע לקבל את החלטה להאמין בו. בסיום הדרשה הקצרה, אחד האחים מתפלל עבור מזון והקהל מוזמן להתכבד בסופגניות, מאפים ושתייה. בזמן הכיבוד מתנהלות שיחות בין חברי הקהילה והאורחים ובסביבות השעה 21:30 בית הקהילה נסגר וחגיגת החנוכה מסתיימת.

טקסים

למרות שחברי הקהילה המשיחית טוענים שלא ניתן להגדיר את דרכם כ"דת" או כמערכת של טקסים ומצוות, עדיין ניתן למצוא קיום של מספר טקסים כמו בדתות אחרות. חברי הקהילה רואים הבדל בין הטקסים שהם מקיימים לבין הטקסים המתקיימים בדתות אחרות במשמעות שהם נותנים לטקסים. באופן כללי לא ניתנת משמעות של קדושה או טהרה לטקסי הקהילה המשיחית והם משמשים בדרך כלל כסמלים למשמעויות רוחניות. ישנם שני טקסים אשר הם מצוות הלקוחות מהברית החדשה והם הטבילה וסעודת האדון, שאר הטקסים אינם מצוות מהברית החדשה. "טקס" נוסף אשר מקיימים אותו חברי הקהילה בביתם הוא הקריאה בכתבי הקודש והתפילה היומית. אין זמנים קבועים לתפילה וקריאה מכתבי הקודש בבית, אך כל אח ואחות מוצאים זמן שקט שבו הם מתפללים וקוראים מכתבי הקודש. לרוב האחים והאחיות קוראים בבוקר ובערב היות שבמהלך היום הם עובדים ואין להם פנאי ומקום שקט לעשות זאת. היות שבספר הברית החדשה לא מצוין כיצד לקיים טקסי חתונה או קבורה למשל, ניתן למצוא שילוב של יסודות שונים בטקסים אלו. 

 

טבילה

הטבילה היא מצוותו של ישוע לתלמידיו, שאמר שכל מי שמאמין בו צריך להיטבל. כאשר אדם כלשהו מחליט שהוא רוצה ללכת בדרכו של ישוע ולהאמין בו, הוא מבקש להיטבל במים (ראה נספח 6). מספר אחים בקהילה יושבים לשיחה עם אותו אחד המעונין להיטבל ושואלים אותו מספר שאלות על מנת לוודא שהוא אכן מאמין משיחי אמיתי. בשיחה זו רוצים האחים לוודא שהמבקש להיטבל מבין את האמונה המשיחית ומבין מדוע ישוע מת על הצלב למענו. כאשר האחים רואים שהמבקש להיטבל באמת מבין את משמעות הצעד שהוא לוקח הם קובעים תאריך שבו הוא ייטבל. הטבילה נערכת בימי שישי או שבת, ובתאריך שבו מתקיימת הטבילה חברי הקהילה ואורחים מתאספים בבית הקהילה ולאחר שכל המוזמנים הגיעו נוסעים ביחד, בשיירה, אל חוף הים ביפו. בחוף הים ביפו נמצאים בדרך כלל ערבים ישראלים ומעט יהודים, לאחרונה בשל האינתיפאדה כמעט ולא רואים יהודים בחוף הים ביפו. חברי הקהילה מוצאים פינה בחוף הים אשר אין בה הרבה רוחצים ומסתדרים במעגל. אחד האחים מנחה את הטקס והנטבל עומד לידו. בשלב זה מתאספים רוחצים בים להתבונן במתרחש. האח המנחה את הטקס מביע את שמחתו על האירוע המשמח ופותח בתפילה. לאחר התפילה שרים מספר שירי הלל והאח המנחה קורא קטע מכתבי הקודש המתייחס לטבילה. האח המנחה את הטקס משתמש בביטויים כמו: "נולד מחדש", "הצהרת האמונה", "מוות לאדם הישן" ו"חיים חדשים". בסיום קריאת הקטע מכתבי הקודש ודברי ההסבר על מהות הטבילה, הנטבל ושני אחים נכנסים למים עד למקום שבו המים מגיעים עד למותנים. במקום זה הם מסתובבים עם הפנים לעומדים על החוף והאחים אוחזים בידיי הנטבל. אחד האחים שואל את הנטבל: "האם אתה מאמין שישוע הוא המשיח בן האלוהים?" והנטבל משיח: "כן, אני מאמין!". האח מוסיף לשאול ואומר: " האם אתה מאמין שישוע המשיח מת עבור חטאיך?" והנטבל משיב: "כן, אני מאמין!". בשלב זה האח אומר: "אנחנו מטבילים אותך בשם האב, הבן ורוח הקודש" ושני האחים משכיבים את הנטבל אל תוך המים כך שכל גופו מכוסה במים, ומיד מקימים אותו מהמים. כאשר שלושת האחים חוזרים מהמים, העומדים על החוף שרים שיר הלל ומברכים את האח שנטבל. יש לציין שמאותו הרגע חברי הקהילה מתייחסים אל הנטבל כאל אח. בסיום השיר חוזרים לבית הקהילה ומתארגנים לאסיפה. באסיפה המיוחדת האח שנטבל מספר את עדותו ויש מסר קצר מכתבי הקודש המתייחס לחזרה בתשובה וטבילה. לאחר המסר מספר אחים מתפללים בעבור האח הנטבל ומבקשים שאלוהים יחזק אותו באמונתו וישמור עליו בדרכו החדשה. טקס הטבילה משמש סמל למה שהתרחש בלב המאמין ברגע שבו הוא החליט להאמין בישוע. זאת אומרת שלא הטבילה היא זו שמעניקה למאמין המשיחי את סליחת חטאיו אלא האמונה. ברגע שהאדם מאמין הוא מקבל את סליחת חטאיו ויש לו חיי נצח בגן עדן, הטבילה היא סמל לכך והיא הצהרה של המאמין לכך שהוא רוצה להקדיש את חייו לאלוהים. הטבילה אינה הופכת את המאמין המשיחי לטוב יותר, קדוש יותר או טהור יותר.  

 

סעודת האדון

זוהי המצווה השנייה שישוע נתן לתלמידיו המתבטאת בצורה של טקס. אך גם טקס זה הוא בעל משמעות סמלית בלבד. בפרק על אסיפות הקהילה בתיאור האסיפות בשבת כבר תואר טקס סעודת האדון שבו האחים והאחיות אוכלים מן המצה ושותים מן היין. טקס זה מתבצע כל יום שבת בבוקר, פרט לשבועות שבהם האסיפה מתקיימת בימי שישי בערב. ישוע קבע טקס זה בליל הסדר שלפני צליבתו ומטרת הטקס היא לזכור את גופו שסבל עבור מאמיניו ואת דמו שנשפך על מנת לכפר על חטאי האנושות. לפני טקס זה האחים והאחיות בקהילה אמורים לבחון את עצמם ואם הם מוצאים איזה שהוא חטא שהם לא התוודו עליו, הם מתוודים עליו בלבם ולאחר מכן לוקחים מהמצה והיין. משמעות נוספת הניתנת לטקס זה בספר הברית החדשה היא הזכרת שיבתו של ישוע למלוך על העולם מירושלים. כמו בטקס הטבילה כך גם בטקס סעודת האדון, משמעות הטקס היא סמלית בלבד.

 

ברית מילה

לגבי ברית המילה ישנן דעות שונות בקהילות המשיחיות השונות בארץ, יש אלו הטוענים שמאמין משיחי יהודי חייב לקיים את ברית המילה ויש אלו הטוענים שאין חובה לקיים את ברית המילה. חברי הקהילה המשיחית ביפו מבססים את טענתם על כתבי הברית החדשה ואומרים שאין חובה לקיים ברית מילה כמאמין משיחי יהודי. למרות שאין זו חובה לקיים את ברית המילה כל חברי הקהילה מלו את ילדיהם, גם אלו שאינם יהודים. הם טוענים שהסיבה לכך היא הרצון להיות חלק מן העם ולא להיות למכשול לשאר העם. טקס ברית המילה אינו מתקיים בבית הקהילה היות שהמוהלים לא היו נכנסים לבית הקהילה. הטקס מתקיים בבית הילד הנימול כאשר לעיתים המוהל יודע שמדובר במאמינים משיחיים ולעיתים הוא אינו מודע לכך. לאחר שהמוהל מסיים את מלאכתו ועוזב את הבית, האחים בקהילה מתפללים עבור הילד הנולד ויושבים ביחד לזמן של התחברות וכיבוד. לרוב שמות הילדים של המאמינים המשיחיים הוא שם הלקוח מהתנ"ך.

 

בר מצווה

חברי הקהילה אינם רואים שום משמעות בטקס הבר מצווה וגיל 13 או 12 אינו מציין תפנית כלשהי בחיי הילדים בעיניהם. טקס הבר מצווה אינו מצוין בכתבי הקודש אך בשל הלחץ החברתי לקיים בר מצווה, גם חברי הקהילה מקיימים בר מצווה לילדיהם. לא מדובר בטקס כלשהו אלא במסיבה שנועדה בעיקר לחברי כיתתו של הבן להורים המשיחיים. אם מדובר בהורה יהודי משיחי, ההורה בוחר אם לקחת את בנו לקריאת התורה בבית הכנסת או לא. כאשר מדובר בילד שאינו נחשב יהודי על פי ההלכה אז עורכים מסיבת בר מצווה בלבד.

 

נישואין

בקהילה המשיחית ביפו לא היו חתונות מזה זמן רב אך הגישה לעניין הנישואין זהה לגישתן של קהילות אחרות בישראל. בקהילה המשיחית יפו ת"א מלמדים שאסור למאמין משיחי להינשא לאחד שאינו מאמין משיחי. המאמין המשיחי רשאי להינשא אך ורק עם מאמין משיחי אחר, בין אם הוא יהודי או לא. האחים המלמדים כך בקהילה טוענים שנישואין בין מאמין משיחי לאחד שאינו מאמין משיחי הם בגדר חטא, כפי שאלוהים אסר על עם ישראל להינשא עם הגויים שהיו עובדי אלילים. המאמינים המשיחיים קיבלו מעמד של קדושים והם לא יכולים להינשא למי שאינו נחשב קדוש. כאשר מדובר בזוג יהודים משיחיים המעונין להינשא בדרך כלל פונים לרבנות ומסדרים את המסמכים על פי ההלכה היהודית. כאשר מדובר בזוג שאחד מבני הזוג אינו יהודי, הנישואין נערכים בדרך כלל בחו"ל. בכל מקרה לאחר הטיפול במסמכים וכאשר בני הזוג נחשבים כזוג נשוי על פי החוק, נערכת חתונה משיחית. המטרה של הנישואין המשיחיים היא לכרות ברית בין בני הזוג ובינם ובין אלוהים. ברית זו היא נצחית עד שהמוות יפריד ביניהם ואין להתגרש. בחלק מהחתונות המשיחיות הטקס נערך תחת חופה כאשר מי שעורך את הטקס הוא מנהיג של קהילה משיחית. בחלק מהחתונות שוברים כוס וגם שותים מהיין. היות שבספר הברית החדשה אין הדרכה לגבי האופן שבו יש לבצע את טקס הנישואין, כל קהילה עורכת את הטקס בדרך שונה ואפילו באותה הקהילה יכולות להיות שתי חתונות שונות. יש כאלה המעדיפים סגנון יהודי יותר ויש הנמנעים מהסמלים היהודים. אופי טקס הנישואין תלוי בזוג המתחתן ובמשפחותיהם, כאשר מדובר בבני זוג מרקע יהודי אשר בני משפחותיהם אינם מאמינים משיחיים אז יש יותר סמלים יהודיים בטקס. בחתונות המשיחיות קוראים קטעים מכתבי הקודש ומתפללים בעבור הזוג הנשוי. לאחר שבני הזוג מתחייבים להיות נאמנים אחד לשני עד שהמוות יפריד ביניהם הם עונדים טבעות אחד לשני. המאמינים המשיחיים אינם רואים בזוג כזוג נשוי עד לאחר שמתקיים טקס משיחי, אפילו אם בעיני הרבנות או המדינה הם נחשבים כזוג נשוי. 

 

קבורה

טקס הקבורה כמו טקס הנישואין אינו מתואר בכתבי הקודש, כלומר כתבי הקודש אינם מפרטים כיצד אלוהים רוצה שיערכו את טקס הקבורה של מאמיניו. גם בקהילה המשיחית כמו בקבוצות אחרות נערך טקס לפני הקבורה על מנת לתת כבוד אחרון למת ולהזדהות עם קרוביו. כאשר מדובר במאמין משיחי יהודי הוא יכול להיקבר בבית עלמין יהודי ואז הקבורה תהיה על פי ההלכה היהודית ומי שיערוך אותה יהיה רב מבית הקברות. אך ישנם מקרים שמאמינים משיחיים יהודים אינם חפצים להיקבר בבית עלמין יהודי ולכן הם נקברים בבית עלמין בריטי בחיפה ויש כאלה שנקברו במושב משיחי באזור ירושלים. מנהיגי הקהילה המשיחית בחיפה קיבלו לידם את האחריות לחלקה בבית העלמין הבריטי בחיפה והדבר מאפשר קיום טקסי קבורה למאמינים משיחיים מרחבי הארץ. כל אלה שאינם יהודים נקברים בבית העלמין בחיפה או שגופותיהם נשלחות לחו"ל על פי בקשת המשפחה. כאשר נערכת קבורה בבית העלמין בחיפה או במושב המשיחי באזור ירושלים, בדרך כלל קוברים את הנפטר בארון. מסביב לקבר הפתוח מתאספים קהל המשתתפים בטקס ואחד האחים האחראים מנחה את הטקס. הטקס נפתח בתפילה ולאחר מכן בשיר המדבר על החיים לאחר המוות, בסיום השיר האח המנחה את הטקס קורא קטעים מכתבי הקודש המדברים על חיי הנצח של המאמין המשיחי. האח המנחה מדגיש שהנפטר לא מת אלא רק עזב את גופו, את משכנו הארצי, וכעת הוא בשמיים עם המשיח ישוע ליד אלוהים. לאחר דברי האח המנחה שרים כמה שירים נוספים ומכניסים את הארון לתוך האדמה ומכסים את הבור באדמה. על מקום הקבורה מניחים פרחים ולאט לאט עוזבים את בית העלמין. במקרים שבהם הקבורה נעשית בחו"ל או בבית עלמין יהודי, נערכת אזכרה בבית הקהילה עבור הנפטר. באזכרה שרים שירים, קוראים מכתבי הקודש וכמה מקרובי הנפטר מספרים את זיכרונותיהם מחייו. יש לציין שלמרות שאלו הקרובים לנפטר עצובים במהלך הטקס, שאר המשתתפים המשיחיים ומנחה הטקס שמחים בהיותם בטוחים שיקירם נמצא כעת בגן עדן.  

חברות בקהילה

פרק זה מציג את עניין החברות בקהילה המשיחית יפו ת"א. הקהילה המשיחית יפו ת"א נרשמה בשנת 1972כאגודה על פי תקנות החוק העותומני על אגודות (מסמך ארכיוני). בשנת 1986 נרשמה הקהילה מחדש כעמותה במשרד הפנים לפי חוק העמותות התש"ם – 1980. רישום הקהילה מחדש כעמותה הסתמך על מסמכי רישום הקהילה כאגודה משנת 1972. מטרותיה העיקריות של הקהילה המשיחית יפו ת"א הרשומות במסמך ארכיוני זה הם:

"לארגן, להקים ולטפח באזור העיר תל-אביב וסביבותיה בתי תפילה למען מאמינים משיחיים, לספק להם בבית התפילה את הצרכים והשרותים, מכל המינים והסוגים, למען קיום תפילות בציבור, לימוד כתבי הקודש, עריכת טקסי דת ומסיבות חגיגיות, ובכלל להושיט להם כל עזרה לסיפוק צרכיהם הדתיים, הכל בהתאם לתקנון המיוחד לכל בית תפילה כנ"ל, ולטפח ולהשרות יחסים טובים ותקינים ועזרה הדדית עם אגודות ומוסדות דומים, על מנת לקדם באופן יעיל את מטרות האגודה." (מסמך ארכיוני משנת 1986)

 

תנאי קבלה

קיים הבדל בין להיות מאמין משיחי לבין להיות חבר בקהילה. מאמין משיחי יכול להיקרא: "אח" בפי חברי הקהילה ויכול לבקר בקביעות באסיפות הקהילה אך לא להיחשב כחבר קהילה. חבר בקהילה יכול להיות רק מי שהוא מאמין משיחי אשר נטבל על ידי מאמינים משיחיים, בין אם זה בקהילה המשיחית ביפו ובין אם זה נערך בכל קהילה משיחית אחרת בארץ או בעולם. אח או אחות לא יוכלו להיות חברי קהילה אם ימצא שהם חיים בחטא ואינם מוכנים לעזוב את החטא. נוסף על כך, על המעונין להיות חבר בקהילה להשתתף בקביעות האסיפות הקהילה ולראות בקהילה את קהילתו.

 

אופן הקבלה

אין איזשהו טקס לקבלת חבר לקהילה, אך ברגע שאח או אחות שכבר נטבלו מביעים את רצונם להיות חלק מהקהילה לא רואים בם כאורחים אלא כחברים בקהילה. לרוב, כאשר מאמין חדש מחליט להיטבל אז הוא גם מצטרף אל הקהילה כחבר קהילה, אך לפעמים מאמין משיחי מקהילה אחרת מחליט לעבור לקהילה המשיחית יפו ת"א לאחר שהוא כבר נטבל. ברגע שאח מביע את רצונו להיות חבר בקהילה הוא יכול למלא תפקידים בחיי הקהילה. לא מתקיימת הכרזה מסוימת בפני הקהילה אלא רואים שאח או אחות מסוימים נאמנים לקהילה וממלאים תפקידים בחיי הקהילה.  

 

זכויות החבר בקהילה

כפי שנאמר קודם לכן, חבר בקהילה יכול למלא תפקידים מסוימים בחיי הקהילה כמו לימוד מבוגרים, לימוד ילדים, תרגום לשפות אחרות, ניקיון הקהילה ותפקידים נוספים. חברי הקהילה רואים בכך זכות שהם יכולים למלא תפקידים למען אלוהים ולקחת חלק בחיי הקהילה. רק מי שהוא חבר בקהילה יוכל להגיע לאיזושהי עמדה של השפעה על המתרחש בקהילה. נוסף על התפקידים שחבר קהילה יכול למלא, יש לכל חבר זכות הצבעה באסיפות העמותה של הקהילה. הקהילה המשיחית יפו ת"א היא עמותה רשומה ולכן עליה לקיים מדיי שנה לפחות שתי אסיפות של העמותה. באסיפות אלא יש לבחור יושב ראש לעמותה וכן בעלי תפקידים נוספים, כאשר הן הבוחרים והן הנבחרים יכולים להיות רק חברי הקהילה. באסיפות העמותה כל חבר קהילה יכול להביע את דעתו לגבי האופן שבו מתנהלים חיי הקהילה והאופן שבו נעשה שימוש בכספי הקהילה. באסיפות העמותה ניתן לראות מי באמת רואה את עצמו כחבר קהילה על ידי כך שהוא מופיע לאסיפות המתקיימות המועדים שונים מהאסיפות השבועיות של הקהילה. זכות נוספת שחברי הקהילה יכולים ליהנות ממנה היא קבלת עזרה מעשית או כספית מהקהילה. שני האחים האחראים בקהילה מחליטים למי לתרום את כספי הקהילה, כאשר בעדיפות הראשונה עומדים חברי הקהילה ורק לאחר מכן גורמים מחוץ לקהילה. פעולה זו נעשית בחשאי כך שאיש אינו יודע מי קיבל תרומה ובאיזו גובה הייתה התרומה. האחים האחראים בקהילה מדגישים שהתרומות ניתנות רק לאלו מחברי הקהילה הנמצאים במצב כלכלי קשה במיוחד.

 

סנקציות

כאשר אח או אחות מוגדרים כחברי קהילה עליהם לעמוד בדרישות מסוימות על מנת שלא יופעלו סנקציות כלפיהם. כפי שצוין קודם לכן, אח או אחות שחיים בחטא, כלומר חוטאים באופן קבוע ואינם מוכנים לעזוב את החטא, ידרשו לעזוב את אסיפות הקהילה לאחר תהליך ארוך של שיחות וניסיונות להחזירם למוטב. תגובה זהה תהיה כלפי חבר קהילה אשר יכפור באמונה המשיחית וילמד תורה הכופרת בעקרונות האמונה המשיחית. חברי הקהילה טוענים שבברית החדשה נאמר להתייחס כאל זר ואפילו לא לומר שלום לאח או אחות שאינם מוכנים לחזור למוטב. ישנם מצבים שבהם אח שמלמד בקהילה יידרש להפסיק ללמד בקהילה, אך לא יורחק ממנה, אם הוא ילמד עקרונות הנוגדים את עקרונות הקהילה המשיחית ביפו, כאשר לא מדובר על עקרונות שנחשבים לכפירה. לימוד הנחשב לכפירה הוא למשל לימוד האומר שישוע הוא אינו אלוהים שלבש בשר. לימוד שאינו נחשב לכפירה אך נוגד את עקרונות הקהילה המשיחית ביפו הוא למשל לימוד האומר שמאמין משיחי יכול לאבד את ישועתו, כלומר את עתידו בגן עדן, אם הוא יתנהג בצורה מסוימת. לפני כשנה וחצי אחד האחים הורחק מאסיפות הקהילה לאחר שהתברר שהוא חטא ושהוא לא מוכן לחזור בתשובה. 

תפיסת הזהות בספרות המשיחית

כאשר פונים לספרות המשיחית הנוגעת בעניין הזהות של המאמינים המשיחיים, ובעיקר זהות היהודים המשיחיים, ניתן למצוא את הקונפליקט, אם ניתן לומר, בתפיסת הזהות של המאמין המשיחי הבא מרקע יהודי. אחת החוברות הבולטות לעין על דוכני הספרים בבית הקהילה נקראת בשם: "מהו יהודי?" (אוסטרובסקי, 1993). בשיחה עם מחבר החוברת לפני מספר שנים הובהר לי שהחוברת נקראת "מהו יהודי?" ולא "מיהו יהודי?". על מנת להשיב על שאלה זו מפנה האח אוסטרובסקי את הקוראים לקטע מהברית החדשה הדן בנושא זה. לסיכום הדיון בנושא כותב האח אוסטרובסקי את המשפטים הבאים:

"אמרתי לעיל שיהודי הנו קודם כל 'בן ההבטחה', או 'בן הבחירה', אדם אשר לא רק ממוצא יהודי הנהו – הרי זו רק המסגרת הלאומית שלו; כי אם אדם אשר באופן אישי ותוך היענות לקריאת ה' הצטרף לזרם היעוד המשיחי – הגאולתי – הנה זהו יהודי לפי המהות של היהדות המקורית. יהודי צריך לבחור להיות יהודי, ולא להיות שכזה רק בגלל מקריות הלידה היהודית. יהודי אינו סתם יחידה בתוך המון לאומי מסוים, כי אם אדם אשר באופן אינדיבידואלי והכרתי בא במגע חי עם האלוהים – רק אז הוא 'יה-הודי'.

מגע זה לא באמצעות התורה יווצר ועל אחת כמה וכמה לא באמצעות המסורת – המצוות שנגבבו במרוצת הדורות. ישוע הנו הדרך לאלוהים. 'לא יבוא איש אל האב בלתי אם על ידי', כי ישוע פתר את בעיית החטא, המהווה חומה בינינו ובין אלוהים.

היהודי המאמין במשיח הנו היהודי השלם והמלא. אנו, היהודים המשיחיים, הננו חלוצי ישראל החדשה – הרביעית, מבשרי התקופה, בה ישראל יחדל להיות 'לא עמי' ויהיה שוב עם ה',...." (שם, עמוד 18).  

ברור הוא שהמאמינים המשיחיים מרקע יהודי, לא רק שלא רואים עצמם כ'לא יהודים', אלא רואים עצמם כיהודים האמיתיים. על פי הגדרתם, הם היהודים האמיתיים בשל אמונתם במשיח ישוע וכל שאר היהודים שאינם מאמינים בישוע בעצם מנותקים מאלוהים ורק בעתיד גם הם ישובו להיות עם ה'. יחד עם זאת, אין כאן אמירה שאלוהים עזב את עם ישראל מפאת חוסר אמונתו במשיח ישוע, היות שאלוהים שומר על עם ישראל עד לאותה תקופה שבה הוא יקיים את ייעודו הרוחני.

ישנם מספר ספרים המכילים בתוכם עדויות של יהודים אשר בחרו להאמין בישוע המשיח. אחד הסיפורים המרגשים הוא סיפורה של רוז ורמר (גראנט, 1983), יהודיה שנולדה ב1909 בהונגריה ובין שתי מלחמות העולם החליטה להאמין בישוע. לא אחת היא מספרת בספרה כיצד מצד אחד הנאצים ראו בה יהודייה ולכן היא נלקחה לאושוויץ, מצד שני היהודים מסביבה ראו בה כבוגדת בשל אמונתה בישוע ובברית החדשה. ורמר מספרת שלאחר אמונתה בישוע היא זיהתה את עצמה יותר כיהודיה מאשר קודם לכן, אך לא כך ראו אותה היהודים מסביבה. הספר "בגידה" (טלצ'ין, 1987), המספר את סיפורה של משפחה יהודית בארה"ב, מבטא את אותה התחושה. הספר "ראשית חכמה" (קרן אחוה משיחית, 1982) מביא את עדותם של רבנים אשר בשלב מסוים בחייהם גילו שמשיח ישראל הוא ישוע מנצרת. חלק מאותם הרבנים נשארו בתפקידם כרבנים והמשיכו לחיות חיים יהודיים כשאר היהודים. אחרים סולקו מתפקידם כרבנים ונאלצו למצוא את מקומם בקרב קהילות משיחיות של גויים. ברוב העדויות ניכר הרצון לשמר את הזהות היהודית אך להחזיק בו בזמן באמונה המשיחית. הספר שאולי משקף טוב ביותר את תפיסת הזהות בקרב חברי הקהילה המשיחית הוא הספר "עידן חדש בחיי" (קרן אחוה משיחית, 1999) אשר מביא את סיפורם של עשרה יהודים ישראלים בני דורנו ועל דרכם לאמונה בישוע. מדובר בישראלים מרקעים שונים, חלקם מבית דתי, חלקם מבית מסורתי וחלקם מבית חילוני וכעת לאחר שהם שותפים לאותה האמונה הם מוצאים זהות משותפת מעבר להיותם ישראלים.

היות שחברי הקהילה המשיחית אינם רק יהודים אלא גם לא יהודים אשר שותפים לאותה האמונה, ניתן למצוא בספרות המשיחית בקהילה ביפו גם ספרים הנוגעים לאחדות המאמינים במשיח ישוע ללא קשר ללאום. בספר "לבסוף שלום", (גראהם, 1975) מציין בילי גראהם, המטיף המפורסם מארה"ב, שלמאמינים המשיחיים יש מעמד של בנים לאלוהים ללא קשר לעם שממנו הם באים. הוא מציין שמאמין המשיחי "נולד מחדש" וכעת הוא חלק ממשפחת אלוהים ויש לו זהות שונה. לטענתו העולם מחולק לשני סוגי אנשים, אלה השייכים למשפחת אלוהים ואלו אשר לא נולדו מחדש ואינם שייכים למשפחת אלוהים. עדות לאחדות זו ניתן למצוא בספרה של המאמינה המשיחית מגרמניה נלי מרצ'ינקובסקי-שומכר: "גשם משמים בהירים" (מרצ'ינקובסקי, 1994).

לסיכום תפיסת הזהות כפי שהוא מופיע בספרות המשיחית, הייתי אומר שניתן לחלק את תפיסת הזהות לשתיים: הזהות היהודית-ישראלית והזהות המשיחית. מתוך הספרות ניתן להבין שהזהות האחרונה מבין השתיים היא המרכזית יותר אך גם הראשונה חשובה במידה רבה. מבחינה מסוימת ניתן לומר שקיימת סתירה בין הזהות המשיחית לזהות היהודית, היות שתפיסת הזהות המשיחית אינה קשורה ללאום ולשטח טריטוריאלי מסוים שהרי המאמינים המשיחיים הנם אזרחי מלכות אלוהים הרוחנית. תפיסת הזהות היהודית מהווה גורם מפריד בין מאמינים משיחיים מרקע יהודי למאמינים משיחיים מרקע שאינו יהודי שהרי תפיסת זהות זו קשורה ללאום ולשטח טריטוריאלי מסוים.    

תפיסת הזהות בראיונות עם חברי הקהילה

עלי לציין שהראיונות (נספח 7) כפי שהם מוצגים בנספחים אינם הפעם הראשונה ששוחחתי עם חברי הקהילה או ששמעתי את דעותיהם, לכן ניתוח הראיונות ייעשה לא רק על סמך הראיונות המופעים בנספחים אלא גם על סמך היכרותי עם האחים והאחיות בקהילה.

רוב האחים והאחיות בקהילה מגדירים עצמם כיהודים משיחיים וחלק מגדירים עצמם כמשיחיים בלבד או מאמינים בישוע המשיח. חברי הקהילה לא רואים בחברה הישראלית קבוצה אחרת, פרט לקבוצת המאמינים המשיחיים, שהם קרובים אליה ומזדהים עמה על אף שלרוב חברי הקהילה הלאום חשוב מאוד ועוזר להם לדעת מי הם ומה הם השורשים שלהם. תפיסת הזהות של רוב האחים והאחיות בקהילה מורכבת מזהות יהודית, כלומר השייכות לעם היהודי בשל היוולדם להורים יהודיים, וזהות משיחית, כלומר האמונה בישוע המשיח ובכתבי הקודש (התנ"ך והברית החדשה). כל האחים והאחיות בקהילה מגדירים עצמם כמאמינים משיחיים בשל אמונתם המשותפת בישוע המשיח וזוהי הזהות המשותפת לכל חברי הקהילה היהודיים והלא יהודיים. חברי הקהילה המחזיקים בזהות יהודית אינם טוענים שהם יהודים בשל אי אילו מצוות יהודיות שהם מקיימים או אי אילו מנהגים יהודיים. הם טוענים שהם יהודיים בשל השתייכותם לעם היהודי ולא בשל אורח חייהם. יותר מכך, חלקם רואים עצמם כ"יהודים אמיתיים" בשל אמונתם בישוע המשיח וטוענים שזוהי היהדות האמיתית.

אף על פי שהאחים והאחיות בקהילה אינם קושרים בין תפיסת זהותם היהודית לבין קיום אורח חיים יהודי (שמירת מצוות, מנהגים) ובראיון עם האח האחראי בקהילה הודגש שלא נעשה כל ניסיון לחזק את תפיסת הזהות היהודית, עדיין ניתן למצוא בחיי הקהילה אלמנטים יהודיים. בכל שנה חוגגים בקהילה את ליל הסדר, חג החנוכה וסעודת האדון שנערכת בכל שבוע אף היא מקבילה לליל הסדר. בשאר החגים היהודיים לא מתקיימות אסיפות בקהילה ובדרך כלל לקראת החגים קוראים קטעים מהתנ"ך הקשורים לחג המתקרב. האסיפות הן בשפה העברית ונעשה שימוש רב בספרי התנ"ך ולא רק בספר הברית החדשה.

החלק המשיחי בתפיסת הזהות בקרב האחים והאחיות בקהילה נובע מהאמונה בישוע המשיח. הזהות המשיחית משותפת לכל חברי הקהילה והם רואים עצמם כ"נושעים", "שייכים לאלוהים", "יודעי האמת" ו"אנשים חיים" בעוד שאלו אשר אינם משיחיים נתפסים כ"אבודים", "חסרי תקווה", "מסכנים", "מתים" ו"עיוורים". יש לציין שתפיסה זו אינה נובעת מאורח חיים מסוים אלא מתוך אמונה, כלומר חברי הקהילה אינם רואים את עצמם כשייכים לאלוהים בשל מעשים מסוימים שהם עושים אלא בשל העובדה שאלוהים בחר לגלות להם את האמת ושהם מאמינים בישוע המשיח. יחד עם זאת אין חברי הקהילה מאמינים שאין כל אחריות על האדם לבחור בחירה נכונה בחיים האלה ושהכל נתון להחלטת אלוהים. על פי תפיסת חברי הקהילה מה שמבדיל בינם לבין שאר האנושות בעיני אלוהים היא האמונה ולא אורח החיים. אף על פי כן, מן הראיונות ניתן להבין שחברי הקהילה רואים הבדל גם בין אורח חייהם לבין אורח החיים של שאר בני האדם. חברי הקהילה משתתפים בקביעות באסיפות הקהילה, קוראים בכתבי הקודש ומתפללים בבתיהם ומנסים לחיות חיים קדושים ומוסריים בכל מקום. בעוד ששאר בני האדם חיים ללא אלוהים ואין להם את השאיפה לחיות חיים קדושים על פי רצון אלוהים. התוצאה המתקבלת היא שחלק מתפיסת הזהות של חברי הקהילה המשיחית יפו ת"א הוא אורח החיים המתבקש מהמאמין המשיחי, השונה מאורח חייהם של שאר בני האדם. זאת אומרת שהמאמין המשיחי רואה עצמו שונה משאר שני האדם בשל אמונתו ובשל אורח החיים שאליו הוא נקרא.

אומנם תפיסת הזהות המשיחית אינה נובעת מאורח חיים מסוים שחברי הקהילה מקיימים, אלא מאמונתם בישוע המשיח, אך הפעילות המתקיימת בקהילה ומחוצה לה הקשורה בזהות המשיחית תורמת לחיזוק הזהות המשיחית. הטקס היחיד כמעט המתקיים באסיפות הקהילה הנו סעודת האדון ורוב חברי הקהילה ציינו שטקס זה מחזק את הזהות שלהם כשייכים לישוע המשיח ולגוף המשיח (קהילת המאמינים). התפילות בקהילה ובבית והשיעורים בקהילה והקריאה מהכתובים בבית מחזקים אף הם את תפיסת הזהות המשיחית.        

דיון בממצאים

כאמור, קבוצה חברתית היא אוסף של יותר משני אנשים אשר מזהים את עצמם באותה הדרך ויש להם את אותה ההגדרה לגבי מי הם ומי הם האחרים  .(Hogg, Abrams, Otten, & Hinkle, 2004)כפי שעולה מהתצפיות, סקירת הספרות המשיחית ומהראיונות ניתן להבחין בהגדרה הברורה של תפיסת הזהות בקרב חברי הקהילה המשיחית יפו ת"א. על פי תפיסת חברי הקהילה בני האדם בעולם מחולקים לשתי קבוצות, האחת היא קבוצת הנושעים והשנייה היא קבוצת האבודים (הלא נושעים). קבוצת הנושעים היא זו שנולדה מחדש ומאמינה בישוע המשיח ובעקבות כך זוכה בסליחת חטאים וחיי נצח בגן עדן. ואילו השניה היא הקבוצה המסרבת להאמין בישוע המשיח ולכן אינה זוכה בסליחת חטאים וגורלה לסבול לנצח באבדון, באגם האש. ראוי לציין שההבדל הברור שנעשה לגבי מי אנחנו חברי הקהילה ומי הם האחרים אינו נובע מאורח החיים הייחודי של חברי הקהילה בהשוואה לאורח החיים של שאר בני האדם, אלא מתוך אמונה בישוע המשיח כמושיע אישי. זאת אומרת שחברי הקהילה אינם מזהים אדם כל שהוא כשייך לקבוצתם או לא על ידי אורח החיים שהוא מנהל אלא על ידי אמונתו או חוסר אמונתו בישוע המשיח. מי שמאמין בישוע המשיח שייך לקבוצת הנושעים ומי שלא מאמין בישוע המשיח אינו שייך לקבוצת הנושעים אלא לקבוצת האבודים. למרות שהשייכות לקבוצת הנושעים נקבעת על סמך אמונת האדם, בכל זאת מודגש בקהילה המשיחית יפו ת"א ההבדל באורח החיים שצריך להיות בין אלו המאמינים בישוע המשיח ואלו שאינם מאמינים. כפי שמציין עמנואל סיון (סיון, 1991), גם חברי הקהילה המשיחית מדגישים את חוסר המוסריות של שאר האנושות שאינה מאמינה כמוהם ואת המוסריות שצריכה לאפיין את אלו המאמינים בישוע המשיח. בשיעורי הקהילה, בשיחות בין חברי הקהילה, בספרות המשיחית ובראיונות חוזר שוב ושוב הרעיון שהעולם הולך ומתדרדר מבחינה מוסרית ושעל המאמינים המשיחיים להיות אור העולם ולהיאבק בחטא ובחוסר המוסריות. יחד עם זאת יש לציין שחברי הקהילה מדגישים לא אחת שהם לא רואים עצמם כטובים יותר מאחרים אלא שרק בזכות חסד אלוהים עימהם הם ניצלו מיד השטן וכעת הם שייכים לאלוהים. המעבר מקבוצת הלא נושעים לקבוצת הנושעים נעשה ע"י אמונה בישוע המשיח ולא ע"י מעשים מסוימים שהאדם מתחיל לעשות. אם כן, תפיסת חברי הקהילה המשיחית יפו ת"א שונה מהתפיסה הרווחת בקרב קבוצות שונות בחברה, היות שלא נשמעת בקרבם הטענה שהם שייכים לקבוצתם בשל אורח חיים מסוים שהם מקיימים אלא בשל אמונתם הייחודית. אדם אינו שיך לקבוצת הנושעים לא בשל חוסר עמידתו באורח חיים מסוים אלא בשל חוסר אמונתו בישוע המשיח. לו היה אדם מסוים חי חיים זהים לגמרי לחיים של חברי הקהילה המשיחית אך לא היה מקבל את ישוע כמשיחו, חברי הקהילה המשיחית היו רואים בו כשייך לקבוצת הלא נושעים.

בנוסף לזהות המשיחית קיימת גם זהות יהודית לרוב חברי הקהילה המשיחית יפו ת"א. כפי שכתב מייסד הקהילה, האח אוסטרובסקי: "היהודי המאמין במשיח הנו היהודי השלם והמלא. אנו, היהודים המשיחיים, הננו חלוצי ישראל החדשה – הרביעית..." (אוסטרובסקי, 1993). רוב חברי הקהילה המשיחית רואים עצמם כיהודים אמיתיים ורואים חשיבות בכך שהם גם יהודים וגם מאמינים משיחיים. וזאת למרות שאחד האחים המנהיגים את הקהילה טוען שאין ניסיון לחזק את הזהות היהודית על ידי מנהגים יהודיים. הסיבה, לטענת אותו האח, שחוגגים בקהילה את ליל הסדר וחנוכה, מקיימים אסיפות בשבת בבוקר ופעם בחודש ביום שישי בערב היא המציאות שאנו חיים בה בחברה הישראלית ואורח החיים שהישראלי הממוצע רגיל אליו. מכאן שלא נעשה כאן ניסיון לחזק זהות יהודית בקרב חברי הקהילה אלא לעזור לישראלי הממוצע להיקלט בחברת המאמינים המשיחיים. למרות שלא נעשה ניסיון לחזק את הזהות היהודית, התוצאה של קיום מנהגים יהודיים מחזקת גם את תפיסת הזהות היהודית בקרב חברי הקהילה כפי שעולה מן הראיונות. אין ספק שקיים מתח מסוים בין הזהות המשיחית לזהות היהודית כפי שצוין בפרק "תפיסת הזהות בספרות המשיחית" שהרי הזהות המשיחית מנותקת מלאום ומשטח טריטוריאלי ואילו הזהות היהודית נובעת מהשתייכות ללאום ומקשר לשטח ארץ ישראל. השמירה על הזהות היהודית בקרב חברי הקהילה היהודים יכולה אף להוות גורם מפריד בינם לבין חברי הקהילה שאינם יהודים. אחת הדרכים העיקריות המסייעות בפתירת מתח זה, מעבר למסרים בשיעורי הקהילה, היא קיום טקס סעודת האדון אשר מזכיר כל שבוע מחדש לחברי הקהילה שכולם שווים וכולם שייכים לאותו הגוף ועקב כך שותפים לאותן ההבטחות.

כמו בקבוצות אחרות כן גם בקרב חברי הקהילה המשיחית יפו ת"א נעשה שימוש בסמלים על מנת ליצור זהות אחידה (Frey & Sunwolf, 2004). השפה אשר חברי הקהילה משתמשים בה היא השפה העברית, שפת התנ"ך, על אף שכמעט רוב חברי הקהילה דוברים שפה נוספת ברמת שפת אם. שמות רוב הילדים שנולדו לחברי הקהילה שאובים מן התנ"ך והנם שמות עבריים ולא ניתן למצוא שמות מהברית החדשה. המונחים בהם משתמשים חברי הקהילה לקוחים מספר התנ"ך והברית החדשה, ממונחים יהודיים כגון "שבת שלום" ו"שבוע טוב" וממונחים השגורים בפי הישראלי הממוצע. ניתן לומר ששפת חברי הקהילה די דומה לשפתם של יהודים דתיים או מסורתיים, פרט למספר מונחים השאובים מהברית החדשה. מדי פעם ניתן לשמוע את אחד מחברי הקהילה מצטט פסוק מהתנ"ך או מהברית החדשה במהלך שיחה עם אח או אחות. לא אחת בשיחה בין חברי הקהילה ניתן לשמוע כיצד חברי הקהילה קושרים את המתרחש בהווה עם פסוקים מהכתובים. השפה העברית משמשת סמל המפגין את השתייכות חברי הקהילה לעם ישראל והשילוב של מונחי הברית החדשה בשפת חברי הקהילה מראה את תפיסת חברי הקהילה שהתנ"ך והברית החדשה הנם יחידה אחת בלתי נפרדת.

לא קיימים חפצים המשמשים כסמלים שמטרתם ליצור זהות אחידה, פרט לספר כתבי הקודש. כל חבר קהילה מחזיק בידו את ספר כתבי הקודש ויש המביאים עמם את ספר כתבי הקודש בדרכם לאסיפות. על ידי כך חברי הקהילה מפגינים את היותם נציגי, או שגרירי, דבר אלוהים. על קירות בית הקהילה לא ניתן למצוא פסלים או צלבים, אלא פסוקים מכתבי הקודש וזאת שוב על מנת להדגיש שחברי הקהילה מתרכזים בדבר אלוהים ולא בחפצים. ניתן אם כן לומר שספר כתבי הקודש מהווה חפץ, אובייקט, המסייע ליצור זהות אחידה בקרב חברי הקהילה.

הרעיון הנרטיבי הבולט והחוזר על עצמו בחיי הקהילה הנו המסר שמאחורי טקס סעודת האדון. טקס זה מחזיר את חברי הקהילה לליל הסדר לפני אלפיים שנה בירושלים כאשר ישוע ישב עם תלמידיו לסעודתו האחרונה. האחים והאחיות רואים בסעודת האדון יותר מאשר הם רואים בליל הסדר היות שבאותו ליל הסדר לפני כאלפיים שנה ישוע העניק משמעות חדשה, משמעות רוחנית, למצה ולכוס השלישית של היין. המצה מסמלת את גופו של ישוע אשר נצלב והיין מסמל את דמו שנשפך וההתבוננות בסמלים אלה מזכירה לחברי הקהילה מה עשה ישוע המשיח בעבור כל אחד מהם. בסעודת האדון חברי הקהילה זוכרים לא רק שישוע נצלב ומת אלא שהוא קם לתחייה מהקבר ביום השלישי למותו ושכעת הוא יושב לימין אלוהים בשמיים עד שהוא ישוב למלוך על העולם. בכל שבוע כאשר חברי הקהילה משתתפים באסיפת סעודת האדון הם מזכירים על ידי השירים, התפילות והעל ידי הקריאה בכתבי הקודש את הרעיון הנרטיבי הזה אשר מחזק את תפיסת זהותם כמאמינים משיחיים השייכים לישוע המשיח. המצה והיין מסמלים גוף אחד וכך גם כל אלה הלוקחים מהמצה והיין שותפים לגוף אחד, גוף המשיח.

הניסיון לשמר את הזהות המשיחית נעשה בעיקר על ידי המסרים בשיעורי הקהילה ובשיחות בין חברי הקהילה היות שאין למנהיגי הקהילה את היכולת לשלוט על חיי היום יום של חברי הקהילה באופן מוחלט כמו בדתות אחרות. פרט למצב שבו אח או אחות מהקהילה מורחקים בשל העובדה שהם חיים בחטא ואינם מוכנים לנטוש את חיי החטא, לא קיימים חוקים שחברי הקהילה חייבים לקיימם בחיי היום יום. ההדרכה הניתנת לחברי הקהילה נוגעת לניצול נכון של הזמן הפנוי לקריאה בכתבי הקודש ולתפילה, ליצירת קשרים חברתיים בעיקר עם מאמינים משיחיים ובעיקר בתחום הנישואין ולשרות למען אלוהים. כפי שנאמר קודם לכן, חברי הקהילה לא רואים את עצמם כמשיחיים בשל המעשים שהם עושים אלא בשל אמונתם. אך ללא ספק ניתן לומר שהזהות המשיחית מתחזקת כאשר חברי הקהילה עוסקים בפעילות הנחשבת משיחית. כאשר חברי הקהילה עושים מה שמאמין משיחי אמור לעשות וכאשר הם נמצאים בעיקר בחברת מאמינים משיחיים אחרים מתחזקת בקרבם הזהות המשיחית. בדרך זו של הדרכה לגבי חיי היום יום, הקשרים החברתיים והוצאת חברי קהילה ש"סרחו" מנסים האחים האחראיים בקהילה לשמר את הזהות המשיחית בקרב חברי הקהילה.

בעיון בספרות המשיחית, בתצפיות ובראיונות עולה שוב ושוב המתח בין הזהות המשיחית ובין הזהות היהודית. ללא ספק נדרש מחברי הקהילה היהודים לוותר במידת מה על זהותם היהודית, לפחות בעיני החברה היהודית מסביבם, ולאמץ לעצמם זהות משיחית, הנחשבת לזהות נוצרית בעיני החברה שמסביבם. האם מדובר כאן בקבוצת אנשים אשר לא הסתפקה בזהות לאומית וחיפשה אחר זהות בין-לאומית?, האם חברי הקהילה העדיפו להשתייך לגוף גדול יותר מאשר העם היהודי?. אם כן, מדוע חלקם הגדול מחזיק עדיין בזהותו היהודית?. לאור שאלות אלו קשה לומר שהמתח בין הזהויות נפתר בשלמות. השאלה המתבקשת בשלב זה היא מה משך את חברי הקהילה המשיחית יפו ת"א לבחור בתפיסת זהות שקיים בה מתח מסוג זה?. לטענת חברי הקהילה, זוהי אמת אלוהית אשר משכה אותם לבחור להצטרף לקהילה המשיחית ולא תפיסת הזהות הייחודית. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שיש משיכה בתפיסת זהות אשר מגדירה אותך כ"בחיר אלוהים" ו"יודע האמת", וללא ספק יש בכך סיוע בשיכוך המתח הקיים בין הזהות היהודית והמשיחית.   

 

רשימת מקורות ראשוניים

מסמך ארכיוני - תעודה לרישומה של הקהילה המשיחית יפו ת"א כעמותה. ספטמבר 1986.

לא צוין שם המחבר. (1999). עידן חדש בחיי. ירושלים.

לא צוין שם המחבר.(1982). ראשית חכמה. ירושלים.

אוסטרובסקי, י.ש. (1993). האיש מנצרת. ירושלים.

אוסטרובסקי, י.ש. (1993). הפרק האסור. ירושלים.

אוסטרובסקי, י.ש. (1993). מהו יהודי?. ירושלים.

אוסטרובסקי, י.ש. (1988).סוד האושר. ירושלים.

אוסטרובסקי, י.ש. (1976).משה על דוכן העדים. ירושלים.

ברון, ד. (1977). כתבי הקודש העתיקים ליהודי בימינו. ירושלים.

גראהם, ב. (1975). לבסוף שלום. ירושלים.

גראנט, מ. (1983). המסע. ירושלים.

הנדרן, נ. (1999). האיש ההוא. ת"א.

טיינה, פ. (2002). מלך היהודים. ירושלים.

טלצ'ין, ס. (1987). בגידה. ראשון לציון.

מאק דונאלד, ו. (1976). המשיח אהב את העדה. ירושלים.

מרצ'ינקובסקי, נ. (1994). גשם משמים בהירים, חיי עם ולדימיר פ. מרצ'ינקובסקי. חיפה.

סמית, מ.א. (1997). היסטוריה משיחית, ממות ישוע עד קונסטאנטינוס. ראשל"צ.

רוטון, ד. (1993). ערכו של אדם. ירושלים.

Gibson, O.J. (1979). Survey in Basic Christianity. Kansas.

MacDonald, W. (1975). True Disciple-ship. Kansas.

Nerel, Gershon. (1996). Solomon Ostrovsky: A Pioneer and Watchman in Eretz-Israel. In: The Messianic Jew and Hebrew Christian. 69, 1.

Ostrovsky, S. (1995). Israel Today and Tomorrow. Toronto.

Unto, Kunnas. (1993). Kaarlo Syvanto Pioneer, Forty Years in Israel. Helsinki.

www.geocities.com/kmytel - The Jaffa assembly internet site.

 

רשימת מקורות משניים

בנדיקט, אנדרסון. (1999). קהיליות מדומיינות. ת"א.

בר-נביא, אלי. (1994). תולדות עם ישראל. ת"א.

גירץ, קליפורד. (1990). פרשנות של תרבויות. ירושלים.

הראבן, א. (1999). ישראל במאה ה-21: תרבות אזרחית משותפת בחברה רב תרבותית. בתוך: לאור, ר.

חסון, ש. (2002). יחסי דת חברה ומדינה. ירושלים. 

יהושוע, א.ב. (2001). רב תרבותיות בישראל. בתוך: אברהמי, א. וצור, א. מפנה –במה לענייני חברה. ינואר 32.

יונה, י. (1998). מדינת כל אזרחיה, מדינת לאום או דמוקרטיה רב תרבותית?. בתוך: דרורי-פרמן, נ. אלפיים. 16.  

יוסיפון, מרגלית. (2001). חקר מקרה. בתוך: צבר בן יהושוע, נעמה (עורכת). מסורות וזרמים במחקר האיכותי. אור יהודה

לאור, ר. ומן, ד. רב גוניות ורב תרבותיות בחברה הישראלית.  אונ' בר אילן.

להב, פ. (1998). זהות אישית וזהות קולקטיבית, מודרניות ויהודיות בפרשת שליט. בתוך: מאוטנר, מ., שגיא, א. ושמיר ר. רב תרבותיות במדינה דמוקרטית ויהודית. ת"א

מרגלית, א. והלברטל, מ. (1998). ליברליזם והזכות לתרבות. בתוך: מאוטנר, מ., שגיא, א. ושמיר ר. רב תרבותיות במדינה דמוקרטית ויהודית. ת"א

סיון, ע. (1991). תרבות המובלעת. בתוך: דרורי-פרמן, נ. אלפיים. 4.

עזרן, י. ואלאור, ת. (2002). תסריט מערכתי: חברה רב-לאומית רב תרבותית. בתוך: חסון, ש. יחסי דת חברה ומדינה. ירושלים.

צבר בן יהושוע, נעמה. (2001). אתנוגרפיה בחינוך. בתוך: צבר בן יהושוע, נעמה (עורכת). מסורות וזרמים במחקר האיכותי. אור יהודה.

קימרלינג, ב. (1998). הישראלים החדשים, ריבוי תרבויות ללא רב תרבותיות. בתוך: דרורי-פרמן, נ. אלפיים. 16. 

קימרלינג, ב. (2004). מהגרים, מתיישבים, ילידים. ת"א. 

תבורי, א. (1999). זהויות חברתיות בחברה רב-גונית. בתוך: לאור, ר. ומן, ד. רב גוניות ורב תרבותיות בחברה הישראלית.  אונ' בר אילן.

תמיר, י. (1998). שני מושגים של רב תרבותיות. בתוך: מאוטנר, מ., שגיא, א. ושמיר ר. רב תרבותיות במדינה דמוקרטית ויהודית. ת"א

Coad, F.R. (1997). A History of the Brethren Movement. Exeter.

Dey, I. (1993). Qualitative data analysis. London.

Frey, L.R. & Sunwolf. (2004). The Symbolic-Interpretive Perspective on Group Dynamics. In: Small Group Research. 35, 3.

Goreham, G.A. (2002). Review Essay: Community and Religion in Post-Modern Global World: A review Essay on Anabaptist Religious Groups. In: Rural Sociology. 67, 2, June.

Hogg, M.A., Abrams, D., Otten, S. & Hinkle, S. (2004). The Social Identity Perspective. In: Small Group Research. 35, 3.

Humphreys, R. and Ward, R., (1967). Religious Bodies in Australia. Melbourne.

Katz, N., Lazer, D., Arrow, H. & Contractor, N. (2004). Network Theory and Small Groups. In: Small Group Research. 35, 3.

Lipson, Juliene.G. (1980). Jews for Jesus: An Illustration of Syncretism. In: Anthropological Quarterly. 53, 2, Apr.

Poole, M.S., Hollingshead, A.B., Mcgrath, J.E., Moreland, L.R. & Rohrbaugh, J. (2004). Interdisciplinary Perspectives on Small Groups. In: Small Group Research. 35, 1.

Rowdon, H.H., (1999). The Origins of the Brethren, 1825-1850. London.

Smith, N.D., (1996). Roots, Renewal and the Brethren. Exeter.

Stake, R.E. (2000). Case studies. In: Denzin, N.K. & Lincoln Y.S. (Eds.) Handbook of qualitative research. Thousand  Oaks, CA.

Tonts, M. (2001). The Exclusive Brethren and an Australian Rural Community. In: Journal of Rural Studies. 17, 3, July.

Wolcott, H.F. (1994). The elementary school principal: Notes from field study. In H.F. Wolcott, Transforming qualitative data: Description, analysis, and interpretation. Thousand Oaks, CA.

 

 נספחים

נספח 1: כתבה שהופיעה בעיתון jerusalem post בתאריך: 17.03.1972

נספח 2: תמונה של האח שלמה אוסטרובסקי ואישתו שרה בביתם בקנדה בשנת 1995.

 

 

נספח 3: תמונה של בית הקהילה ברחוב יפת 42 ביפו.

נספח 4: תמונות בתוך בית הקהילה.

במרכז השולחן ועליו המצה והיין, מצד ימין הכניסה למטבח וצמוד לקיר עומד הפסנתר ולידו הגיטרה.

מצד שמאל למעלה רואים את הקומה השנייה בבית הקהילה שבה מתקיימים שיעורי הילדים. למטה רואים את ארון הספרים משמאל ומימין את הוילון המוביל לשירותים.

צילום מדלת המטבח לעבר דלת הכניסה לבית הקהילה. ליד דלת הכניסה תלוי לוח המודעות הקהילתי.

נספח 5: דוגמאות לשירים מהשירונים שמהם שרים באסיפות הקהילה.

שיר מספר 6 מהשירון: "הלל וזמרת יה" בהוצאת קרן אחוה משיחית, 1976.

לאל התפארת על כל מעשיו

בית 1:

לאל התפארת על כל מעשיו

כי את עולמנו הוא כל כך אהב

עד כי בנו שלח לכפר חטאים,

ושער פתח לחיי עולמים.

פזמון:

"שיר הלל! שיר לאל!" יזמר העולם!

"שיר הלל, שיר לאל!" יענו בני אדם.

קראו אל ישוע ובאו לאב,

ורנו לו זמר על כל מעשיו.

בית 2:

שלמה הגאולה וקנויה בדמים,

לכל מאמין – הבטחת אלוהים,

אף גדול הפושעים, אם ישוב מפשעיו

ברגע ההוא יסלחו חטאיו!

בית 3:

גדולה תורתו, עצומים מעשיו,

רבה שמחתנו בבן ובאב.

אבל שבעתים אשרנו ירבה

עת פני מושיענו ישוע נראה!

 

שיר מספר 51 מהשקפים.

רוח אדוני עלי (לקוח מישעיה פרק ס"א: 1-3)

רוח אדוני עלי, יען משח אדוני אותי לבשר ענוים,

שלחני לחבוש לנשברי לב, לקרוא לשבויים דרור.

ולאסורים פקח קוח, לקרוא שנת רצון לאדוני,

ויום נקם לאלוהינו, לנחם כל אבלים.

לשום לאבלי ציון, לתת להם פאר תחת אפר,

שמן ששון תחת אבל, מעטה תהילה תחת רוח כהה,

תחת רוח כהה.

 

נספח 6: תמונות מטבילה בחוף הים ביפו מאוגוסט 1993.

הנטבל באמצע ושני אחים מהקהילה מימין ומשמאל נכנסים למים.

 

במים הנטבל עומד באמצע ושני האחים אוחזים בידיו ובחוץ חברי הקהילה מביטים לעבר המים.

 

נספח 7: ראיונות עם חברי הקהילה

הראיונות אשר התקיימו עם חברי הקהילה היו יותר כשיחה והשאלות היו שאלות מנחות על מנת לכוון את הראיונות.  

א. ראיון עם האח א. (יהודי יליד ת"א בן שלושים ושתיים), ת"א 22.05.2005

1.מהי תפיסת הזהות שלך? כיצד אתה מגדיר את עצמך?

משיחי.

2.כיצד באה לידיי ביטוי תפיסת הזהות שלך בחיי היום יום ובחיי הקהילה?

אורח החיים, דרך המחשבה, השקפת העולם, אמונה בצדקת הדרך. משיחי זה לא עשייה אלא אמונה ומה שיוצא מזה. אני משתתף באסיפות הקהילה, קורא בכתבי הקודש, מתפלל ומשתדל לחיות חיים קדושים.

3.במה אתה שונה מאנשים אחרים, מבחינת האופן שבו אתה חי ומבחינת תפיסתך?

מאמין שאתה באמת והאחרים לא. הישועה לא על ידיי מעשים אלא על ידי אמונה ועלי לחיות בהתאם. אני נושע והשאר אבודים.

4.כיצד הלימוד והמסרים בקהילה מחזקים את תפיסת הזהות שלך?

השיעורים בקהילה עוזרים לזכור ולהבין טוב יותר וגם להתקרב לאלוהים.

5.כיצד הפעילויות והטקסים בקהילה מחזקים את תפיסת הזהות שלך?

סעודת האדון עוזרת להזכיר את משמעות האמונה, מי אנחנו ומי הוא ישוע. אסיפות התפילה עוזרות לנו להתקרב לאלוהים.

6.האם ישנה תקופה בעבר שאתה מביט אליה ואתה רואה את עצמך שייך לתקופה ההיא? ועם

 אילו אנשים מהעבר היית מזהה את עצמך?

אם הייתי חי בתקופת המאמינים  המשיחיים הראשונים הייתי יכול לשאול שאלות את כותבי הברית החדשה. כיום העולם מתדרדר מבחינה מוסרית ואז המצב היה טוב יותר.

7.לאיזו קבוצה בחברה הישראלית היית מזהה את עצמך יותר, אם בכלל?

חילוניים- בגלל שאתה חופשי מדת.

דתיים- מבחינת המסירות לאלוהים ורצון לעשות את הדבר הנכון.

8.עד כמה חשוב לך הלאום שלך? מדוע?

אני שייך לעם שאלוהים בחר בו. כן אני רואה את עצמי כיהודי והייתי רוצה שגם ילדי יהיו יהודים כדי שלא תיפסק השושלת.

 

ב. ראיון עם האחות ר.(יהודיה בסוף שנות החמישים לחייה), ת"א 22.05.2005

1.מהי תפיסת הזהות שלך? כיצד את מגדירה את עצמך?

יהודיה משיחית.

2.כיצד באה לידיי ביטוי תפיסת הזהות שלך בחיי היום יום ובחיי הקהילה?

אני יהודיה כי נולדתי יהודיה. אני משיחית כי אני מאמינה בישוע המשיח ומנסה לשרת את האדון ישוע.

3.במה אתה שונה מאנשים אחרים, מבחינת האופן שבו את חיה ומבחינת תפיסתך?

ההבדל בין מי שהוא מת ומי שהוא חי. ההבדל צריך להיות יותר בולט ולצערי הוא לא. אני הולכת לקהילה ואני לא מבלה במקומות כמו מועדונים וכו'. אני קוראת בכתבי הקודש ומתפללת.

4.כיצד הלימוד והמסרים בקהילה מחזקים את תפיסת הזהות שלך?

האסיפה שלנו (הקהילה שלנו) מקילה עלי בכך משום שהצד היהודי בולט, האסיפות בעברית והשיעורים מבוססים לא רק על הברית החדשה אלא גם על התנ"ך.

5.כיצד הפעילויות והטקסים בקהילה מחזקים את תפיסת הזהות שלך?

טבילה. בציעת הלחם – יודעים שצריך לחקור את עצמנו וזה עוזר בניסיונות. בבציעת הלחם יש זיכרון של ליל הסדר בפסח.

6.האם ישנה תקופה בעבר שאת מביטה אליה ואת רואה את עצמך שייכת לתקופה ההיא? ועם אילו אנשים מהעבר היית מזהה את עצמך?

אין תקופה כזאת. טוב לי בתקופה שלי. אלוהים נותן תקופות שונות וה' ידע מתי איולד.

7.לאיזו קבוצה בחברה הישראלית היית מזהה את עצמך יותר, אם בכלל?

רק עם היהודים המשיחיים. בכל זאת אני מעריכה אנשים שיש להם אמונה אמיתית אך הידע שלהם אינו נכון. יש גם אנשים הטובים מאנשים אחרים למרות שאינם משיחיים.

8.עד כמה חשוב לך הלאום שלך? מדוע?

מאוד חשוב. אני מרגישה שזאת זכות להיות גם יהודיה וגם משיחית, אין ברכה גדולה יותר.

 

ג. ראיון עם האחות מ.(יהודיה בתחילת שנות החמישים לחייה), ת"א 22.05.2005

1.מהי תפיסת הזהות שלך? כיצד את מגדירה את עצמך?

יהודיה משיחית אמיתית (הדגש הוא על יהודיה אמיתית).

2.כיצד באה לידיי ביטוי תפיסת הזהות שלך בחיי היום יום ובחיי הקהילה?

אני משווה את חיי כיום לחיי בעבר ורואה את מה שאלוהים עשה בחיי. אני הולכת לקהילה, מתפללת, מתחברת עם האחים והאחיות ומרגישה חלק מהמשיח. ביום יום אני קוראת ומתפללת ואפילו בדרך ברחוב או באוטובוס ואני מרגישה שאלוהים כל הזמן נמצא אתי.

3.במה אתה שונה מאנשים אחרים, מבחינת האופן שבו את חיה ומבחינת תפיסתך?

אני רואה יותר ברכות ויותר קל לי לקבל את נסיבות החיים גם אם החיים קשים כי אני מבינה שזה רצון ה'. הוא יודע טוב יותר ממני. האחרים "מסכנים" ולא רוצים לקבל את האמת. אחרים חושבים שאני ברחתי ולא פתוחים לקבל.

4.כיצד הלימוד והמסרים בקהילה מחזקים את תפיסת הזהות שלך?

אני אוהבת את הלימוד והדרשות ואני במיוחד אוהבת את התפילות ואני מרגישה ברכה גדולה שאני אולי לא ראויה לה.

5.כיצד הפעילויות והטקסים בקהילה מחזקים את תפיסת הזהות שלך?

סעודת האדון- מקבלת את זה כיהודיה משיחית, זה היה בסדר הפסח. זהו טקס יהודי אמיתי.

6.האם ישנה תקופה בעבר שאת מביטה אליה ואת רואה את עצמך שייכת לתקופה ההיא? ועם אילו אנשים מהעבר היית מזהה את עצמך?

לפני שהגעתי לאמונה הייתי בחטא ואני לא מתגעגעת לתקופה ההיא. קשה להעריך כאשר לא עוברים מחיים ריקים ובחטא וללא תכלית לחי האמונה וכאשר יש מהפך לא מתגעגעים לתקופת העבר. התנ""ך והברית החדשה הם דברים שונים, התנ"ך מראה לנו מה זה חטא והברית החדשה נותנת לנו תקווה. ללא התנ"ך לא היינו יודעים מהו חטא.

7.לאיזו קבוצה בחברה הישראלית היית מזהה את עצמך יותר, אם בכלל?

לאף אחת מהקבוצות. יש לי זהות ייחודית השייכת ליהדות.

8.עד כמה חשוב לך הלאום שלך? מדוע?

אני רואה עצמי כישראלית, אני נולדתי בישראל. הלאום לא משנה והאמונה היא המשנה.

 

ד. ראיון עם האחות ח.(ילידת פינלנד בסוף שנות השישים לחייה), ת"א 23.05.2005

1.מהי תפיסת הזהות שלך? כיצד אתה מגדירה את עצמך?

אני מאמינה באלוהי אברהם יצחק ויעקב ובישוע המשיח.

2.כיצד באה לידיי ביטוי תפיסת הזהות שלך בחיי היום יום ובחיי הקהילה?

מתחילה את היום בקריאה מהכתובים ומתפללת. לפעמים שומעת דרשות או שירים רוחניים. קוראת עיתונים רוחניים.

3.במה אתה שונה מאנשים אחרים, מבחינת האופן שבו את חיה ומבחינת תפיסתך?

אני בת אדם כמו כל אחד. יש לי דאגה לאנשים שלא הולכים בדרך אלוהים. אני יכולה להתפלל עבורם. אני לא אוהבת דיסקוטקים וקולנוע, היכן שצועקים ועושים רעש, היכן שרוח אלוהים לא נוכחת, היכן שאנשים מחפשים משהו אחר ולא את אלוהים.

4.כיצד הלימוד והמסרים בקהילה מחזקים את תפיסת הזהות שלך?

גם אחרים בקהילה מאמינים באותו הדבר ואנחנו ביחד. כולם חברים ומשפחה ואין חברים אחרים שאפשר להתיידד אתם או לסמוך עליהם.

5.כיצד הפעילויות והטקסים בקהילה מחזקים את תפיסת הזהות שלך?

נותן כוח רוחני. בסעודת האדון זוכרים שישוע שילם עבורנו את הכל.

6.האם ישנה תקופה בעבר שאת מביטה אליה ואת רואה את עצמך שייכת לתקופה ההיא? ועם אילו אנשים מהעבר היית מזהה את עצמך?

התקופה הנוכחית היא הטובה ביותר כשאנו מחכים שישוע יחזור.

7.לאיזו קבוצה בחברה הישראלית היית מזהה את עצמך יותר, אם בכלל?

לא יכולה לומר שאני דומה לקבוצה מסוימת.

8.עד כמה חשוב לך הלאום שלך? מדוע?

אני שמחה שאני יכולה להיות עם העם היהודי, משום שלא נולדתי יהודיה, זה העם של אלוהים.

 

ה. ראיון עם האח ד.(יהודי בתחילת שנות העשרים לחייו), ת"א 23.05.2005

1.מהי תפיסת הזהות שלך? כיצד אתה מגדיר את עצמך?

יהודי משיחי.

2.כיצד באה לידיי ביטוי תפיסת הזהות שלך בחיי היום יום ובחיי הקהילה?

משרת את אלוהים: הולך לקהילה, עושה את מצוות ה', זאת אומרת לאהוב את האחר ונאבק נגד החטא.

3.במה אתה שונה מאנשים אחרים, מבחינת האופן שבו אתה חי ומבחינת תפיסתך?

הם שייכים לעולם הזה ואני שייך לאלוהים והתקווה שלי לא בעולם הזה. אלו שהם דתיים-מאמינים הם בעיני כתועים שצריך לבשר להם את הבשורה. אני מנסה לא לחטוא ולשרת את ה'.

4.כיצד הלימוד והמסרים בקהילה מחזקים את תפיסת הזהות שלך?

הלימוד מדריך אותי להבין נכון וגם עידוד רוחני אחר גורם לי להתחזק באמונה ולא לחטוא. הלימוד גם מדריך אותי כיצד לשרת.

5.כיצד הפעילויות והטקסים בקהילה מחזקים את תפיסת הזהות שלך?

התחברות עם האחים, בסעודת האדון אני זוכר את ישוע ומה שהוא עשה בשבילי והמצה היא אחת ואנחנו גוף אחד.

6.האם ישנה תקופה בעבר שאתה מביט אליה ואתה רואה את עצמך שייך לתקופה ההיא? ועם אילו אנשים מהעבר היית מזהה את עצמך?

אין תקופה כזאת, אולי בתקופת השליחים (המאמינים המשיחיים הראשונים).

7.לאיזו קבוצה בחברה הישראלית היית מזהה את עצמך יותר, אם בכלל?

אין קבוצה כזאת.

8.עד כמה חשוב לך הלאום שלך? מדוע?

חשוב. כי זה מגדיר אותי והייתי רוצה שילדי יהיו יהודים כי לה' יש תוכנית מיוחדת לעם היהודי ואני חלק מהתוכנית הזאת. חשוב לי שאוכל לדבר אל העם היהודי על ישוע וגם ילדי כי אין הרבה יהודים שמאמינים בישוע.

 

ו. ראיון עם האח נ.(ערבי יליד ישראל באמצע שנות הארבעים לחייו), ת"א 25.05.2005

1.מהי תפיסת הזהות שלך? כיצד אתה מגדיר את עצמך?

מאמין ושייך לישוע המשיח, נולד מחדש.

2.כיצד באה לידיי ביטוי תפיסת הזהות שלך בחיי היום יום ובחיי הקהילה?

אוהב להיות בשלום אלוהים הפנימי. יש לי יחסים אישיים עם אלוהים וזה חלק מהחיים שלי. תפילה בגלל שאני אוהב את זה ושחרור תוך כדי תפילה. אני אוהב להיות שמח באווירה טובה עם הברכות, וליהנות מהברכות.

3.במה אתה שונה מאנשים אחרים, מבחינת האופן שבו אתה חי ומבחינת תפיסתך?

בגלל שאני מאמין אני לא שייך לאנשים אחרים אפילו אם הם מאותה העדה או הדת או אפילו אותה השפה. אני לא יכול להגדיר אותם כאחים באמונה. עם האחים האמונה יש לי שפה משותפת והבנה משותפת. זה מתבטא במה שאנחנו עוברים.

4.כיצד הלימוד והמסרים בקהילה מחזקים את תפיסת הזהות שלך?

הלימוד הנכון מחזק אותי בשביל מחשבות שאני יכול להיות בשלום אתם ובאהבה. אני לא יכול להיות כמו האנשים בעולם, כמו עץ פרי טוב שלא יכול להביא פרי רע. אני לא יכול לחשוב את הרע כמו האנשים שהם לא מאמינים, זה נגד שלום אלוהים שבתוכי. 

5.כיצד הפעילויות והטקסים בקהילה מחזקים את תפיסת הזהות שלך?

דרך דברים שנוגעים לי בלב והם אלמנטים חשובים לי כפרט בעניין של משא על הלב. סעודת האדון עוזרת לי להתמקד בישוע ובמשמעות של הישועה ותכלית הישועה. כמו הצדקה שלו ולא הצדקה שלי.

6.האם ישנה תקופה בעבר שאתה מביט אליה ואתה רואה את עצמך שייך לתקופה ההיא? ועם אילו אנשים מהעבר היית מזהה את עצמך?

לא קיימת.

7.לאיזו קבוצה בחברה הישראלית היית מזהה את עצמך יותר, אם בכלל?

יוונים קתולים ומרוניתים יש להם פשטות וצניעות במקומות מסוימים בארץ והם מבטאים את עצמם בדרך טבעית.

8.עד כמה חשוב לך הלאום שלך? מדוע?

הלאום הוא חלק מהזהות וחשוב לי לשמור על החלק הזה שבזהות שלי, כדי להרגיש שאני שייך לשורשים במקומות מסוימים. אני משלים עם רצון ה' גם כאשר יש אנשים עם זהויות אחרות.

 

ז. ראיון עם האח האחראי בקהילה ט.(יהודי באמצע שנות הארבעים לחייו), ת"א 1.06.2005

1.מהי תפיסת הזהות שלך? כיצד אתה מגדיר את עצמך?

יהודי משיחי

2.כיצד באה לידיי ביטוי תפיסת הזהות שלך בחיי היום יום ובחיי הקהילה?

אני מתפלל וקורא בדבר ה' ומנסה לנהל את העניינים בבית ובעבודה לפי הכתובים ובאופן מוסרי.

3.במה אתה שונה מאנשים אחרים, מבחינת האופן שבו אתה חי ומבחינת תפיסתך?

אני רואה את כל מה שקורה בעולם כחלק מתוכנית אלוהים. אחרים רואים הכל כמקרי. אני אדם מבורך ואחרים הם אנשים שלא יודעים את משמעות החיים. אני מרחם על אחרים שאני רואה אותם ללא סיבה לחיות וללא אלוהים.

4.כיצד הלימוד והמסרים בקהילה מחזקים את תפיסת הזהות שלך?

הלימוד מתאים לתפיסת העולם ומחזק את האמונה בכך שאני שומע דברים אמיתיים.

5.כיצד הפעילויות והטקסים בקהילה מחזקים את תפיסת הזהות שלך?

סעודת האדון- ההזדהות מתחזקת שבוע שבוע וגם זה מחזק את השייכות לגוף המשיח (קהילת המאמינים).

6.האם ישנה תקופה בעבר שאתה מביט אליה ואתה רואה את עצמך שייך לתקופה ההיא? ועם אילו אנשים מהעבר היית מזהה את עצמך?

לא רואה תקופה כזאת.

7.לאיזו קבוצה בחברה הישראלית היית מזהה את עצמך יותר, אם בכלל?

אין.

8.עד כמה חשוב לך הלאום שלך? מדוע?

המציאות אומרת שאני יהודי וזה חלק ממני.

9.מי יוזם פרקטיקות חדשות בחיי הקהילה?

אני ועוד אח שנחשב לאח אחראי בקהילה, לפעמים בהתייעצות עם אחרים.

10.מניין לוקחים את הרעיונות לפרקטיקות חדשות בחיי הקהילה?

מרעיון של מישהו בקהילה או מקהילות אחרות. לפעמים בהרגשה שטוב יהיה אם משהו ישתנה.

11.מדוע התחילו הטקסים וכיצד הם מתקשרים לאמונה?

הטקסים ואופן קיום האסיפות שאובים מכתבי הקודש. אנחנו עושים דברים שמחזקים בנושא האמונה או ההתחברות. אין ניסיון לחזק זהות יהודית אלא לנצל את מה שהעם רגיל אליו על מנת להסביר מהי המשמעות האמיתית ואיך דבר ה' התגשם.

12.אילו שינויים נעשו בטקסים במהלך השנים?

הוכנסו שירים חדשים שנכתבו בארץ לאסיפות הקהילה. כמו כן נוספה גיטרה לפסנתר בליווי שירי ההלל. לפני כשנתיים התחילו האסיפות בימי שישי בערב פעם בחודש עם ארוחת ערב.

השימוש בשירים חדשים שנכתבו בישראל  נובע מהרצון להישאר עם היד על הדופק ועם מה שמתאים לתקופה. אנו לא רואים באסיפות של יום שישי בערב תחליף לקבלת שבת ואין שום ניסיון כזה.

אני רוצה להדגיש שהפרקטיקות שמחזקות את הזהות הייחודית של חברי הקהילה הן סעודת האדון, טבילה והשתתפות באסיפות ובשיעורים המתקיימים בקהילה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 Tel Aviv University

The Jaime and Joan Constantiner

School of Education

 

The Department of Curriculum Planning and Instruction

 

 

 

Identity Perspective

Among Members of The Messianic Congregation

Jaffa Tel-Aviv

 

 

 

Thesis Submitted for M.A. degree of Humanities

Program in Research Methods, Assessment and Evaluation

 

 

 

 

By

Yaron Mizrahi

 

for more details:

 www.geocities.com/jaffassembly

 

The study was conducted under the guidance of

Dr. Avner Ben Amos

 

 

October 2005

 

Extract

The aim of the research, which is presented in this thesis, was to characterize the personal and group identity of the Messianic Congregation Jaffa Tel Aviv members and the ways in which the congregation acts in order to mold this special identity. The research data was taken out of participating observations in the different activities of the Messianic Congregation during the last ten years, focusing on the present state of the congregation. In addition to the participating observations there has been a use of messianic literature and interviews were held with the members of the congregation.

The main findings point out that there is a clear definition of the identity perspective of the Messianic Congregation Jaffa Tel Aviv. The congregation members see themselves as belonging to the universal group of believers in the Old Testament and the New Testament. According to their perspective only those who belong to this group would receive eternal life in heaven together with God. The Messianic Congregation Jaffa Tel Aviv acts in different ways in order to mold the identity perspective among it's members, using: ceremonies and symbols, stories from the past, social activities and defining the way of life.

It should be noted that a certain tension was found between the messianic identity of the congregation's members and their Jewish identity.